Quotation_auto על ירמיהו 36:30

וממה שכתבנו תוכל להבין איך התורה בכללה כלולה במראה הסולם. בין מעשה בראשית בין מעשה מרכבה. וכן גלות מצרים ושאר הגליות ובנין בית המקדש ומעמד הר סיני. וענין הנפשות וסוד היחוד והדיבוק. וכל זה יורה מעלת יעקב על שאר האבות. עד שאמרו שצורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד בלבנה. ועל זה תקנו ראה והתקין צורת הלבנה. וזהו סולם מוצב ארצה שהיה נברא מן האדמה וראשו מגיע השמימה. כי צורתו חקוקה בלבנה. והנה מלאכי אלהים כולם משתוקקים לראותו. לפי שהשם יתברך היה מתפאר בו שנאמר ישראל אשר בך אתפאר. ובו היו משבחים לשם ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל. ולא היו יודעים מי הוא עד שאמרו ז"ל כשבא אדם הראשון אמרו מלאכי השרת זהו. ואמר להם בוראם זה גנב הוא לפי שעבר מאמר השם יתברך בענין פרי עץ הדעת. וכשבא נח אמרו זהו. אמר להם זה שכור הוא. כשבא אברהם אמרו זהו. אמר להם זה גר הוא כלומר שלא היה לו זכות אבות. וכשבא יצחק אמרו לו זהו. אמר להם זה אוהב שונאי. וכשבא יעקב אמרו לו זהו. אמר להם זה האיש אשר אתם מבקשים. ולכן אמר בכאן והנה מלאכי אלהים עולים ומסתכלים בדיוקנו וכל זה בא לו מצד דיבוק מחשבתו בשם יתברך. ולהורות על מעלת החלום הזה ושהוא עמוק עמוק מי ימצאנו ואין אדם ומלאך שיוכל להשיג אמתתו ולבא עד תכונתו ואין פותר אותו. הוצרך השם יתברך בעצמו לפתור אותו. וזהו והנה ה' נצב עליו לפתור חלומו. ולכן תמצא כי כל דברי השם יתברך עד ויקץ יעקב משנתו הם פתרון החלום אות באות תיבה בתיבה. ואמר ה' נצב עליו להורות על מעלת יעקב שהוא היה ישן על מטתו וה' נצב עליו ממתין ומצפה עד שישלים חלומו לפותרו. הראיתם אדם ישן והמלך עומד עליו ממתין מתי יקיץ. ובעוד שהוא ישן המלך בעצמו מפריש ממנו הזבובים והיתושים. וכביכול כתב בשם והנה ה' נצב עליו. ואמרו חז"ל לשומרו. כלומר מן המזיקים והפרעושים. ועל זה אמר המשורר שיר למעלות אשא עיני וכו'. כי אולי זה השיר אמרו יעקב או תקנוהו עליו. ולכן אמר למעלות על שני מעלות של הסולם שהם כנגד שלשים מעלות של המלכות. ולכן לא נכתב למ"ד בשאר השירים אלא בכאן. ואמר אשא עיני אל ההרים. לפי שהוא יושב בהר המוריה ועליו נאמר ירושלם הרים סביב לה. או שרמז אל ההרים על אברהם ויצחק שנקראו הרים והיה סומך על זכותם. ומצא שהעזר האמתי הוא מה' ולא מהם. כי ההרים ימושו כנגד אברהם שקראו הר ונחרב זה המקום. וכן יצחק שקראו שדה ונחרב. וזהו והגבעות תמוטנה. אבל יעקב קראו בית ותהיה קיימת בבנין בית שלישי. וזהו עזרי מעם ה'. כאומרו ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב. ואמר עושה שמים וארץ כנגד סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. אל יתן למוט רגלך זהו והנה מלאכי אלהים וכו'. ומה אמר לו ושמרתיך בכל אשר תלך בענין שלא יתמוטטו רגליך. כענין שנאמר וישא יעקב רגליו. וכמו שאמר על כפים ישאונך פן תגוף וכו'. אל ינום שומרך כלומר אף על פי שאתה ישנת כדכתיב וילן שם אל ינום שומרך כדכתיב והנה ה' נצב עליו. וזה דבר גדול כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וישראל היה ישן והקדוש ב"ה שהוא שומר ישראל היה ממתין ומצפה לפתור לו חלומו. וזהו שומר כמו ואביו שמר את הדבר. ואם כשהוא היה ישן היה הקב"ה שומרו. כל שכן שישמרהו ויגן עליו כשיעור משנתו וישים יד ימינו להשתדל בעבודת השם יתברך. וזהו ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך. יומם השמש לא יככה בכאן רמז לו שאע"פ שילך לבית לבן וירעה את צאנו ויהיה לחורב ביום ולקרח בלילה שלא יהיה ניזוק. וזהו יומם השמש לא יככה וירח בלילה. וחזר לומר ה' ישמרך מכל רע. לרמוז שאע"פ שיעקב אמר הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה לא קיבל נזק בעצמו אלא ששזפתו השמש. ואע"פ שצורתו קבלה שינוי מחום השמש לא הגיע רע בגופו כלל. וזהו ה' ישמרך מכל רע. ואמר ישמור את נפשך לרמוז שאף על פי שקבל שינוי בגופו מצד השמש. נפשו שמורה וקיימת בלי שינוי כלל. וזהו ישמור את נפשך. ואמר ה' ישמור צאתך ובואך. לרמוז שהשם יתברך ישמרהו ביציאתו שיצא עתה מבית אביו כדכתיב ויצא יעקב מבאר שבע. וישמור גם כן ביאתו מבית לבן כדכתיב ויבא יעקב שלם:

ורחל לקחה את התרפים. כדי שלא ידברו. ותשב עליהם לנהוג בהם מנהג בזיון. כי כשהיו מדברים היו מכבדים אותם בכבוד וריבוץ. ולפי שהיה חושד לרחל אע"פ שאמרה אל יחר בעיני אדוני. חזר לחפש. וזהו ויחפש פעם אחרת ולא מצא. ולפי שלא מצא חרה ליעקב ודיבר כנגדו מה שלא דבר קודם לכן. לפי שלא היה יודע אם ימצא הגניבה בביתו. ואז א"ל מה מצאת בידי שקראת אותי גנב. וזה מה פשעי בגניבת הלב ומה חטאתי בגניבת הגוף שאמרת ותגנוב אותי. וא"ת שהפשע הוא גניבת התרפים. זה שקר כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך. הודיעו בזה שגניבת התרפים היתה עלילה לחפש כל ביתו אם ימצא שם דבר גנוב. וזהו כי מששת את כל כלי מה מצאת שיש בה אותו כלי או אותו דבר שמצאת. נגד אחי ואחיך שהם דיינים בלי חשד. אחר שהם קרובים זה לזה. והתחיל לסדר טענותיו ואמר. זה עשרים שנה וגו'. כלומר ואחר זמן רב כזה אינו מן התימא שתמצא בידי דבר זה. ואפילו תמצאוהו בהיתר הגמור הייתי יכול ללוקחן. אחר שעבדתיך י"ד שנה בבנותיך. שלא כדין התורה ולא כמנהג המדינה. ופירש לו בכאן תנאי הרועים. כי הרועה אינו חייב אם ישבו לו הבהמות. וכן הרועה יכול לאכול גדי אחד ואיל אחד בלי תנאי. וכן אינו חייב בטריפת ארי או דוב. וכן אינו חייב בגניבה אם באו עליו לסטים רבים ביום או בלילה בלי ראות. וזה שאמר רחליך ועזיך לא שכלו בהשגחה. ואילי צאנך לא אכלתי אע"פ שהייתי יכול לאוכלם. וכן טריפה לא הבאתי אליך אע"פ שהייתי פטור. וכן גנובתי יום וגנובתי לילה. הכל שלמתי. וזהו מידי תבקשנה כאלו אחטנה בפשיעה. ולכן הייתי שומר ביום ובלילה שלא כמנהג השומרים. והייתי עומד לחורב ביום ולקרח בלילה. עד שבשמירה העצומה נדדה שנתי מעיני בסבתך. ועם כל זה ותחליף את משכורתי עשרת מונים. וכוונתך לא היתה זאת אלא לשלחני ריקם. לולי אלהי אבי ופחד יצחק. שאיים לך במדת הדין של אלהים. דכתיב ויבא אלהים אל לבן הארמי וגו'. וזהו ראה אלהים ויוכח אמש. וכשראה לבן שלא היה לו מענה לענות ליעקב. אמר ויען לבן ויאמר אל יעקב. כמו שאמר למעלה ויען יעקב ויאמר ללבן כלומר גם לי מענה כמוך. ומענהו ותשובתו היתה תשובת גזלן ואלם בכח. וזהו הבנות בנותי והבנים וגו' וכל אשר רואה לי הוא. כדין ושלא כדין. ומכאן הוציאו האומר שלך שלי רשע. אבל מה אעשה לאלה להרע עצמי. ועתה נכרתה ברית אני ואתה. וכשראה יעקב כוונתו נתיירא שמא ירים לבן אבן לשם ע"ז. ולא דיבר לו כלום אלא הקדים הוא והרים אבן מצבה לשם ה'. ואז אמר בזריזות לאחיו שהם בניו לקטו אבנים ויעשו גל. כדי שלא יעשו הגל לבן ואחיו עובדי ע"ז: