Quotation_auto על ירמיהו 50:17

ויקרבו ימי ישראל זה שאמר הכתוב אין אדם שליט ברוח חצוצרות שעשה משה במדבר כיון שנטה למות גנזן הקב"ה שלא תהא תוקע בהן שום אדם והן באים אצלו שנאמר הקהילו אלי וכו' לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות. וכיון שעשה זמרי אותו מעשה ויבוא אחר איש ישראל וגו' והיכן היה משה ופנחס מדבר לפני משה אלא לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות. ונתנה הישועה לפנחס והשפיל את משה. ואף דוד כתיב והמלך דוד זקן וכיון שנטה למות כתיב ויקרבו ימי דוד וגו'. המלך אין כתיב כאן אלא דוד. ואף יעקב כיון שנטה למות היה משפיל עצמו אצל יוסף וא"ל אם נא מצאתי חן בעיניך. אימתי כשקרב למיתה. ויקרבו ימי ישראל למות א"ל הקב"ה חייך נטמן אתה ואין אתה מת מהו ויקרבו א"ל הקב"ה היום קובל עליך כאדם שאומר לחבירו פלוני קבל על חבירו. אמרו רבותינו כל מי שנאמר בו קריבה [למות] לא הגיע לימי אבותיו. דוד כתיב בו ויקרבו ימי דוד למות לא הגיע לימי אבותיו. בועז עובד ישי אמרו רבותינו יתר מארבע מאות שנה חיו ודוד לא חיה אלא שבעים שנה. עמרם חי מאה ושלושים ושבע שנה ומשה לא חיה אלא מאה ועשרים שנה לפיכך כתיב בו קריבה הן קרבו ימיך למות. יעקב כתיב בו קריבה לא הגיע לימי אבותיו. אברהם חי מאה ושבעים וחמש יצחק חיה מאה ושמונים ויעקב חי מאה וארבעים ושבע לפיכך נאמר בו קריבה ויקרבו ימי ישראל. ויקרא לבנו ליוסף ולמה לא קרא לראובן וליהודה שראובן היה בכור ויהודה היה מלך וקרא ליוסף לפי שהיה סיפק בידו לעשות לפיכך ויקרא לבנו וגו'. ועשית עמדי חסד ואמת וכי יש חסד שהוא של שקר. אלא משל הדיוט אומר מת בריה דרחמך טעון. מת רחמך פרוק. א"ל אם תעשה לי חסד אחרי מותי הוא חסד של אמת. אל נא תקברני במצרים למה שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים ויהיו מרחשות תחת גופי. ד"א שלא יעשוני עבודה זרה שכשם שנפרעין מעובדי אלילים כך נפרעין ממנה שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. וכן אתה מוצא בדניאל בשעה שפתר החלום לנבוכדנצר מה כתיב באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה. אבל דניאל לא קבל שאמר כשם שנפרעין מעובדי עבודה זרה כך נפרעים מעצמה. וכן אתה מוצא בחירם מלך צור כיון שעשה עצמו עבודה זרה מה כתיב בו יען (כי) גבה לבך ותאמר אל אני א"ל הקב"ה הנה חכם אתה מדניאל שנבוכדנצר ביקש להקריב לו והוא לא רצה ואת עושה עצמך אלוה ומה היה סופו על ארץ השלכתיך. ד"א אמר יעקב שלא יפדו בי המצריים כתיב בהם אשר בשר חמורים בשרם ואני נמשלתי כשה שנאמר שה פזורה ישראל וכתיב ופטר חמור תפדה בשה. ולמה האבות תובעין ארץ ישראל ומחבבין אותה אמר ר' אלעזר איכא דברים בגו. מהו דברים בגו אתהלך לפני ה' בארצות החיים אמר קרנא יודע היה יעקב בעצמו שצדיק גמור הוא ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את בניו. שלא קבל עליו צער מחילות. כיוצא בו אומר וישבע יוסף וגו' א"ר חנינא דברים בגו יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור הוא ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את אחיו. שלא קבל עליו צער מחילות. שנו רבותינו המוצא מת נוטלו ואת תפוסתו אמר ר' יהודה דאמר קרא ונשאתני ממצרים מקרקע מצרים טול עמי וכמה שעור תפיסה נוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה שלש אצבעות. וישתחו ישראל על ראש המטה כתיב וילכו גם אחיו ויפלו לפניו היינו דאמרי אינשי תעלא בעדניה סגיד ליה מאי בצירותיה מאחוה אלא מהכא וישתחו ישראל וגו' (כתוב ברמז תתל"ג). ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים וגו' כל מי שיש לו אחוזה איקרי קהל ולוי שאין לו אחוזה לא איקרי קהל. אם כן חסרו להו שנים עשר אמר אביי אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (כתוב ברמז ק"ה וברמז ע"ז) אמר רבא והכתיב על שם אחיהם יקראו וגו' לנחלה הוקשו ולא ל

ואתם תהיו לי כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אלא אני. וכן הוא אומר הנה לא ינום ולא יישן וגו'. ממלכת כהנים איני ממליך מאומות העולם עליכם. וכן הוא אומר אחת היא יונתי וגו'. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מנין אתה אומר שכל אחד ואחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים שנאמר תחת אבותיך יהיו בניך. אי בנים יכול דווים וכפופים תלמוד לומר תשיתמו לשרים. אי לשרים יכול פרגמטוטין תלמוד לומר ממלכת. אי מלך יכול חוזר ומכבש תלמוד לומר כהנים בטלנים כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו. מכאן אמרו ראויין היו ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו את העגל משעשו העגל ניטלו מהם ונתנו לכהנים שנאמר שה פזורה ישראל משולין כשה מה דרכו של שה לוקה אחד מחבריו וכולן מרגישין כך הם ישראל אחד מהן (חוטא) [נהרג] וכולן (נעשין)[מצערין] אבל עכו"ם אינו כן אלא אם נהרג אחד מהן כולן שמחים במפלתו. וגוי קדוש קראו גוי קדוש שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. קדוש מקודשים פרושים מעובדי אלילים ומשקוציהם. אלה הדברים שלא תפחות ושלא תוסיף. אשר תדבר אל בני ישראל כסדר הזה. ויבוא משה ויקרא לזקני העם מגיד שמשה חלק כבוד לזקנים. וישם לפניהם האיר את עיניהם. את כל הדברים ראשון ראשון אחרון אחרון. אשר צוה ה' אף לנשים אמור. ויענו כל העם יחדו ויאמרו לא ענו בחנופה ולא קבלו זה מזה אלא השוו כולן לב אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה (ונשמע). וישב משה את דברי העם וגו' וכי היה צריך משה להשיב אלא בא הכתוב ללמדך שלא יאמר הואיל ויודע מי ששלחו אינו צריך להשיב.

ויאמר ה' אל משה פקוד כל בכור זכר ילמדנו רבינו תינוק שנולד (לששה) [לשמונה] חדשים (מחללים) [מהו לחלל] עליו את השבת. כך שנו רבותינו תינוק שנולד (לששה) [לשמונה] חדשים אין מחללין עליו את השבת, ואין חותכין טבורו, ואין טומנין את שלייתו, ואין מטלטלין אותו ממקום למקום, אבל אמו שוחה עליו ימניקתו, והמטלטלו בשבת כאלו מטלטל את האבן. ספק בן תשעה ספק בן שמונה אין מחללין עליו את השבת, ואין חותכין טבורו ואין טומנין את שלייתו, ואין מטלטלין אותו ממקום למקום, וכן ספק בן שבעה ספק בן שמונה, ואם דבר ברור הוא שהוא בן שבעה, מחללין עליו את השבת, וחותכין את טבורו, וטומנים שלייתו, ומטלטלין אותו ממקום למקום. ולמה מחללין את השבת על ילוד שנולד לשבעה [מפני] שהוא של חיים, אבל הנולד לשמונה אינו לחדשיו ואינו של חיים, לפיכך אין מחללין עליו את השבת. שאלו לרבי אבהו מנין לנולד בן שבעה שהוא חי, אמר להן בלשון יונית זיטא אפטא (ארנון) [אוכטא], ואי זהו בן שמונה כל שאין שערו וצפרניו נגמרין. רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאינו חי שלשים יום אינו לחדשיו אלא נפל הוא. ובמה סמכה דעתו של רבן שמעון בן גמליאל לדברי תורה לפי שאין הבכורות נפדין אלא לאחר שלשים יום, [שנאמר] ופדוי מבן חדש תפדה, זה שאמר הכבות מאשר יקרת בעיני, אמר הקב"ה (ישראל) [ליעקב] הרבה אתה יקר בעיני, למה כביכול שקבעתי איקונין שלך בכסא כבודי, ובשמך המלאכים מקלסין אותי ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל [היו מאשר יקרת בעיני]. ד"א אמר הקב"ה יקר אתה בעיני שכיביכול אני ומלאכי נצבים עליך בשעה שיצאת לילך לפדן ארם ובביאתך, [ביציאתך מנין] שנאמר ויצא יעקב וגו' ויפגע במקום וגו' והנה ה' נצב עליו וגו'. א"ר אושעיא אשריו לילוד אשה שראה את המלך ופמליא שלו נצבים עליו ומשמשין אותו. ומנין בביאתו שנאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים הרי מלאכים. השכינה מנין שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד וגו', לכך נאמר מאשר יקרת בעיני. אמר הקב"ה חקר אתה בעיני שכל האומות לא נתתי להן מנין ולך נתתי מנין, משל למלך ב"ו שהיו לו גרנות הרבה והיו כולם טנופות ומלאות זונין ולא היה מדקדק במנין, והיה לו גורן אחת ראה אותה נאה אמר לבן ביתו אותן הגרנות טנופות היו, לפיכך לא הייתי מדקדק במנין כמה כורין הן, כמה שקין יש בה, כמה מודיות יש בו [אבל הגורן הזה חו'], כך המלך זה ממה"מ הקב"ה, הגורן אלו ישראל שנאמר מדושתי ובן גרני, ואומר קדש ישראל לה' וגו', בן ביתו זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, אמר ליה הקב"ה אומות עו"א טנופות הן שנאמר והיו עמים משרפות סיד, לפיכך אל תדקדק במנינם, אבל ישראל צדיקים הם שנאמר ועמך כלם צדיקים, ואומר כלך יפה רעיתי, לכך אני מדקדק במנינם של ישראל, זה שאמר הכתוב ששים המה מלכות וגו' אחת היא יונתי. משל לפרגמטוט אחד שהיו לו אבנים של זכוכית והיה מוציאם לשוק ולא היה מבחין במנינם ולא היה מוציאן במנין ולא היה מניחן במנין לפי שהיו של זכוכית ולא היה משגיח עליהן, והיה לו אחת של מרגלית נאה והיה נוטלה ומוציאה במנין, כך אמר הקב"ה לעובדי אלילים לא נתתי להם מנין לפי שאין חשובין לפני כלום שנאמר כל הגוים כאין נגדו וגו', אבל אתם בני אתם העמוסים מני בטן הגשואים מני רחם, לכך אני מונה אתכם בכל שעה, לכך נאמר פקוד כל בכור זכר, אמר אקב"ה לישראל בשביל חבתכם לפני שניתי סדור זל עולם, כיצד כתבתי בתורתי שיהא חמור נפדה בשה שנאמר ופטר חמור תפדה בשה, ואני לא עשיתי כך אלא פדיתי שה בחמור שהמצרים נמשלו לחמור, שנאמר אשר בשר חמורים בשרם, וישראל נקראו שה [שנאמר] שה פזורה ישראל. והרגתי בכוריהם של מצרים והקדשתי בכוריהם של ישראל שנאמר כי לי כל בכור: