אֹמְרִ֨ים לָעֵ֜ץ אָ֣בִי אַ֗תָּה וְלָאֶ֙בֶן֙ אַ֣תְּ ילדתני [יְלִדְתָּ֔נוּ] כִּֽי־פָנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וּבְעֵ֤ת רָֽעָתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ ק֖וּמָה וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ׃
צרור המור
והנה כל זה דבר משה כנגד קרח ועדתו הם הנקהלים אליו משבט לוי. ולכן אחר שראה שלא קבלו דברי משה וראה שהיו אבודים. חזר לדבר אליהם דברים רכים ועשה ראש מקרח. וזהו ויאמר משה אל קרח. ועשה כת בפני עצמו לבני לוי כדי לכבדם. וזהו שמעו נא בני לוי. ולפי שהם הרבים התחיל מהם ואמר המעט מכם וגו'. ונתן לכם זאת השררה על עדת ישראל. וכנגד קרח אמר ויקרב אותך. לפי שאולי הוא היה יותר קרוב מהם. והיה נושא משא בכתף עם בני קהת. ולא די לכם זה אלא שאתם מבקשים כהונה. לכן איני מתרעם מהאחרים שהם בני ראובן. אחר שלהם היתה ראויה העבודה בבכורות. אבל אתה וכל עדתך הלוים הם הנועדים על ה' והקמים כנגדו. אחר שאתם קרובים אל ה' ולא אחר. ולפי שלא היו שם דתן ואבירם שלח בעבורם לומר להם דברים טובים דברים ניחומים. שקרח היה המפתה אותם ואין עליהם עון אשר חטא. ולא רצו לעלות. ולא די זה אלא שאמרו כנגדו דברים רעים כבעלי מחלוקת ובעלי שררה וגאוה. ולפי שמשה אמר לבני לוי המעט כי הבדיל אלהי ישראל אתכם. אמרו הם המעט כנגד המעט. וכפרו בה' המוציא אותם מארץ מצרים. ואמרו שמשה היה המעלה. ותבעו שררה בפיהם וחזרו הדבר כנגד משה ואמרו כי תשתרר עלינו. וזהו שאמר יעקב יתר שאת ויתר עז. כי בכח היו רוצים ליטול השררה. ואמרו אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו. לומר כי השררה ראויה היתה להם אם הביאו אותם אל ארץ זבת חלב ודבש. אבל לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו. ואף אם לא הבאת אותנו אל ארץ זבת חלב ודבש. אם נתת לנו ארץ אחרת שלמעט היו בה שדות וכרמים כמו שיש בכל הארצות. היינו עולים ועושים מאמרך. אבל לא עשית עמנו דבר מכל זה. ואתה שולח בעבורנו להשתרר עלינו כשר ששולח בעד עבדיו. העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה. כלומר לא תחשוב שבעבור שתפתה וגם תוכל כנגד האנשים שהם משבט לוי. שדברת אליהם דברי פתוים וחלקלקות ואמרת להם המעט כי הבדיל אלהי ישראל אתכם. ובזה תנקר עיניהם וסכת עליהם. עם כל זה. אנחנו לא נעלה כי אין אנו מתפתים וקלים להתפעל כהם. וכל זה אמרו לפי שחשבו כי לפי שהיו מבני שבטו שיודו לדבריו. ויחר למשה מאד. כי לא די שלא רצו לעלות אלא שדברו כנגדו. ועשו אותו כמו מסית ומדיח. על זה חרה לו ואמר אל תפן אל מנחתם. כמו שהם פנו אלי עורף ולא פנים. והשררה שאומרים שאני נוטל הוא שקר. כי לא חמור אחד מהם נשאתי. ואע"פ שלא עשיתי להם טובות. לא הרעותי את אחד מהם. ולפי שראה שאין באלו ממש. חזר לקרח לפרש לו הדיבור שלמעלה שסתם להם בענין המחתות. ופי' להם מיהם הלוקחים המחתות ועשה מהם ב' חלוקות. אתה וכל עדתך הלוים. אתה והם הם בני ראובן ואהרן עמהם. וכ"ז כדי לקרר דעתם שלא יחשבו שאהרן לא יכנס לנסיון הזה. וכשראו זה מיד נתרצו ויקחו איש מחתתו וגו'. ולפי שקרח היה מפתה כל העדה אחר עצתו. אמר שנראה כבוד ה':