ישעיהו נז:יט ציטוטים במקורות: צרור המור

ואמר ומל ה' אלהיך את לבבך. לרמוז כי באותו זמן יעביר רוח הטומאה מן הארץ. הוא יצר הרע נחש הקדמוני הוא לב האבן. ולזה אמר ומל ה' אלהיך את לבבך. כאומרו והסירותי את לב האבן מבשרכם. ולפי דרך הראשון יאמר ומל ה' אלהיך. לפי שאמר למעלה ושבת עד ה' אלהיך. ולפי שדרכי התשובה רבו ואין אדם יכול בלי עזר אלהי להשיגם. לזה אמר ומל ה' אלהיך את לבבך. כמו שכתב הרב רבי יונה ז"ל במה שאין כחך משגת יחדש השם בקרבך רוח נכונה. וזהו זבחו זבחי צדק. ומה שאין כחכם משגת. בטחו אל ה'. וכן אמר הנביא בהפטרת צום כפור ואמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי. כי זה היה מדבר כנגד המוכיחים והדורשים שאין רוצים להיישיר העם בדבר התורה. לפי שאין שומעים להם או שמבזים אותם. ואמר להם שלא יחושו לדבריהם אלא שירימו מכשול. וילמדו מהש"י שנתן להם תורתו ולא אבו שמוע וחוטאים כנגדו. ועם כל זה הוא נושא להם פנים אע"פ שהוא גדול ונורא. וזהו כה אמר רם ונשא. ועכ"ז הוא מצוי את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים בד"ת. ואע"פ כי לפי מעשיהם היה לי לריב עמהם לעולם. לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף לפי שהם מעשה ידי. זהו ונשמות אני עשיתי. ולפי שהנשמה היא למעלה מהרוח. אמר בה אני עשיתי. וברוח אמר מלפני יעטוף. ובתלמוד אמרו כי רוח המשיח דכתיב ביה ונחה עליו רוח ה' מלפני יעטוף. כמה דאת אמר והיו העטופים ללבן. כלומר שמתאחר לבא. לפי שהנשמות אני עשיתי. ועד שיכלו אותן הנשמות אין המשיח בא. כאומרם אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. שזה רמז למקום אחר שנקרא גוף ששם יושבות כל הנשמות שנבראו מששת ימי בראשית. בעון בצעו קצפתי ואכהו. ואם תאמרו שהם חטאים כנגדכם. עם כל זה ראוי לכם לעשות כמו שאני עושה. כי בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף. כלומר כי לפעמים אני קוצף בהם. ולפעמים אני מסתיר פני מהם כמי שאינו רואה. אע"פ שהוא הולך שובב בדרך לבו. ולפי שידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואע"פ שהאדם רוצה לשוב אינו יכול לפי שיצר הרע מטעהו. או שהאדם לפי קוצר ידיעתו אינו יודע הדרכים הראוים לשוב. לז"א דרכיו ראיתי וארפאהו. כלומר דרכיו ראיתי שהוא היה רוצה לשוב אלא שאינו יכול. ואני ברחמי ארפאהו רפואת הנפש. ואנחהו בדרך לא יכשל בה. בענין שבזה ואשלם ניחומים לו ולאבליו. שהם כחות יצר הטוב שמתאבלים ומצטערים על אבדתו. ואיך אפשר זה שיעשה השם כזה להיישיר האדם בדרך ישרה. אחר שהוא אינו רוצה או אינו יכול. לזה אמר בורא ניב שפתים. כלומר מי שברא ניב שפתים. רצה לתת שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק בראשונה ואחר כך לקרוב. או שיאמר למי שהוא רחוק וקרוב. שהוא רחוק מדרכי התשובה והוא קרוב בלבו. שהיה רוצה להשיג דרך ישכון אור. והשם רוצה להדריכו ולרפאתו. וזהו אמר ה' ורפאתיו:

או שיאמר בורא ניב שפתים. לתת סבה איך ראוי שאדם שחטא והתריס נגד ה'. שבעבור שיאמר חטאתי. שהשם יכפרהו וידריכהו. לזה אמר אל תתמה על זה. כי השם ברא דיבור השפתים שיש בו סגולה נפלאה. שבו נותן שלום לרחוק ולקרוב. לרמוז שאע"פ שיהיה האדם רחוק מהשם. בדבור שפתיו מקרבו אל השם. אבל הרשעים אין להם קיום. אבל הם מתנועעים בפעולתם כים נגרש. וכמו שהיה כל סיבותיו על פיו ויגרשו מימיו רפש וטיט. כן הרשעים כל סיבותיהם על פיהם. לפי שהם מנבלים פיהם בדברי שוא. ולכן פיהם ענה בם. וכמו שהראשונים על פיהם חיים. הרשעים על פיהם מתים. וזהו מות וחיים ביד לשון. וכמו שפירשתי על פסוק כל עמל אדם לפיהו. ואחר שזה כן אין שלום אמר ה' לרשעים. אחר שהם בורחים מהשלום. ועם כל זה קרא בגרון אל תחשוך מלומר לאלו הרשעים שישובו. לפי שהם עמי. וזהו והגד לעמי פשעם. ומיראת האריכות איני מפרש כל הפרשה. אלא שדרך כלל אמר שיגידו להם פשעם וחטאתם ודרכי התשובה הראויים. ושלא יגנבו דעת השם והבריות באומרם שהם מתענים כל השבוע. וכן באומרם שהם רוצים להתקרב אל השם ולדעת דרכיו. ולא מלב ונפש אלא לגנוב דעת הבריות. וכשהם מתפללים ואינם נענים אומרים למה צמנו ולא ראינו. והם אינן יודעים כי הם אינם מתענים אלא לצורך עצמם. כדי שלא יאמינו רשעתם כשיצעקו מהם שיכו האנשים ויגזלום. וזהו הן לריב ומצה תצומו ולהכות באגרוף רשע. ואמר באגרוף. לרמוז שהם אינם מכים באבן בענין שיוכר רשעתם. אלא באגרוף הנמוח בענין שלא יכירו רשעתם. אבל בתענית האמיתי הוא ענות אדם נפשו. היוצא לנו מזה שכשהאדם רוצה לשוב אל השם אלא שאינו יודע. שהשם יחדש בקרבו רוח חדשה. כאומרו דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו. וכמו שאמר בכאן ומל ה' אלהיך את לבבך כמו שפירשנו למעלה:

בלידת לוי כתוב הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי. ובברכת יעקב כתיב שמעון ולוי אחים וכו' בסודם אל תבא נפשי וכו'. ובברכת משה כתיב תומיך ואוריך לאיש חסידיך וגו'. האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו'. יורו משפטיך ליעקב וגו'. ברך ה' חילו ופועל וגו'. לאה הצדקת ראתה במראה הנבואה איך לוי הוא גזע נבחר ועתיד להיות קדוש ה'. מקרב קרבנות על מזבחו ומורה התורה לעמו. עד שבסבת כל זה הוא מוריד השכינה למטה. ומקשר את ישראל עם אביהם שבשמים. שכל אלו הדברים נקראו יחוד בקרבנות מקשרים הדברים כולם ומיחדים אותם. וזהו קרבן קירוב הדברים כולם. וכן בתלמוד תורה מיחדים השם. כי התורה כולה שמותיו של הקב"ה. ואפילו שיהיה האדם רחוק מהשם. בסבת הקרבנות הוא קרוב אליו לרצון לו לפני ה'. וכן בלמידת התורה נעשו רחוקים קרובים. שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב. וכשראתה לאה כי לוי היה מחבר כל הדברים ומטיל שלום בעולם. אמרה עתה הפעם ילוה אישי אלי. כלומר עתה הוא עת לחבר כל הדברים אלו באלו. בענין שהשם יתברך נקרא אישי ילוה ויתחבר אלי בסבת לוי ועבודתו ותורתו. וכל זה רמוז באומרו ילוה אישי אלי. ולא אמרה בעלי אלא אישי. שהוא סוד שני אישי. אש התורה שנקראת אש כדכתיב מימינו אש דת למו. ואש הקרבנות דכתיב את קרבני לחמי לאישי וגו'. וזה שאמר יעקב בסודם אל תבא נפשי. אבל בסוד האחד שהוא לוי תבא נפשי. כי סוד ה' ליריאיו. סוד התורה שהוא יינה של תורה בסוד ע' זקנים. וזהו נכנס יין יצא סוד. וכן סוד הקרבנות והמעשרות כאומרו ואפיצם בישראל לחזור על בית הגרנות. וכנגד אלו השני אישים. אמר משה רבינו עליו השלום יורו משפטיך ליעקב כנגד אש התורה. וכליל על מזבחך כנגד אש הקרבנות. דכתיב את קרבני לחמי לאישי. וכתיב אשי ה' ונחלתו יאכלון. וכל זה רמוז במלת ילוה אישי אלי. כי לוי קדוש ה' מחבר את השם שהוא אש אוכלה עם ישראל. כאומרם ז"ל ולדבקה בו. והלא אש אוכלה הוא. אלא הדבק בתלמיד חכם. וזהו שאמרו בסדר עבודת התמיד על הכהן הגדול מאחיו. ואם הוא כהן אומר לו הממונה אישי כהן גדול הקטר וכו'. וזה לשון מוסכם בתלמוד. ואיני יודע מה טעם אמרו אישי כהן גדול. כי אחר שאמרו אישי כהן גדול הוא שמו הגדול. כאומרו והכהן הגדול מאחיו. ולמה לא אמר אדון כהן גדול או שם אחר אלא אישי כהן גדול. אבל נראה שטעמו כמו שכתבתי כי שם אישי הוא השם שאמרה לאה. באומרה הפעם ילוה אישי אלי. וזה הזכיר בלוי מה שלא הזכיר בכל השבטים לפי שהיה עתיד להיות כהן משמש ע"ג המזבח באש על המזבח תמיד וחלקו היה מן האש. כאומרו את קרבני לחמי לאישי. וכן אמרה לוי ילוה אישי אלי. כי בסבת הכהן היה מחבר השכינה שהיא אש אוכלה עם ישראל. ולכן הכהן היה כמו בעל אשת נעורים שהם ישראל. באומרו תקראי אישי וגו'. וזה בקרבנות וכמו שאמרו למה נקראו שלמים שמטילים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. כאומרו יעשה שלום לי שלום יעשה לי. ולכן היו קורין שמו של כהן גדול אישי כהן גדול. כי זה שמו אשר קראה לו לאה. וזה שמו גם כן מצד אומנותו שהיה באש ומאכלו באש. כדכתיב אשי ה' ונחלתו יאכלון. ואם כן אחר שזה הבן הנולד לי הוא מלוה ומחבר לישראל עם אביהם שבשמים אע"פ שיהיו רחוקים. ראוי שיקרא שמו לוי ע"ש החבור. וזהו על כן קרא שמו לוי. וכבר כתבתי למעלה למה נאמר בו על כן. שהוא על סוד מאה ברכות שזהו על. וכן על סוד ע' שמות של הקב"ה. או ע' סנהדרין כמנין כן. וזה ראוי ללוי ולכהן בסוד יברכך ה'. וכן ויצאו ויברכו את העם. וכן כתבתי למעלה למה אמר בכאן קרא. ולא אמר קראה או תקרא כמו שאמר בכולם. כי זהו לכבוד ולמעלת לוי. כאומרם ז"ל הקב"ה קראו לוי על שליווהו במתנות כהונה. ואם אביו קרא לו לוי כפשוטו. הוא ג"כ לכבודו ולמעלתו. והיא בדעתה היתה לקרותו לוי אחר שאמרה הפעם ילוה אישי אלי. אלא שקפץ הקב"ה או אביו וקראו לוי. לרמוז שהיה שם מוסכם מכולם. כאלו היו כולם בחבור אחד בזה השם. והיא שמה חצי השם כאומרה עתה הפעם ילוה אישי אלי. והקב"ה שם חצי השם. וזהו לוי מחבור שניהם. וזהו על דרך שפירשתי בבועז שקרא שמו עובד שעובד לכאן ולכאן.