Quotation_auto על מלאכי 2:11

ואמר ויצא בן אשה ישראלית. מפרשה של מעלה יצא כמאמרם ז"ל דרך המלך לאכול פת צונן וכו'. ויפה אמרו שיצא מפרשה של מעלה שפירושו שיצא מכלל התורה הניתנת לבני ישראל. שהפרשה של מעלה כולה רמוזה בתורה. וכן רמז באומרו ויצא שיצא למינות. כמוזכר בדבריהם יצא לתרבות רעה. והוא בן איש מצרי כבר אמרו אחת היתה ופרסמה הכתוב כאומרו ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. כי ממצרים התחיל מטה דן לילך לאחור ולא לפנים. וכן נאמר בהם לאחרונה יסעו. כי העובד עבודה זרה הולך לאחור ולא לפנים. ולכן כמו שבמצרים התחילו בזנות. נמשך הדבר לשמשון שהיה ממשפחת הדני. לומר לאביו קח לי אותה לאשה כי ישרה היא בעיני. מזמן קדום. והיא היא עבודה זרה דכתיב ביה ובעל בת אל נכר. אחר כך בעגלי זהב וישם האחד בדן. וכן פסל מיכה. באופן שכל זה נמשך משלומית בת דברי למטה דן. וכבר ידעת הטעות הנופל בהתחלות. הוא מעוות בעלילות. לא יוכל לתקון במועצות. כאומרו וזה החלם לעשות. ולכן זה הבן הנמשך אחר אביו המצרי. וזהו ויקוב בן האשה הישראלית את השם. כמאמרם ז"ל שהוא כמו ויקוב חור בדלתו. כי זה כפר בעיקר ועשה אחד אחר. כאומרו כי לא תשתחוה לאל אחר. לכן ויקוב חור בדלתו הוא פירוש ויקוב בן האשה. והוא שנקב חור בדלי"ת של אחד ועשה ממנו אחר. וזהו ויקוב חור בדלתו. ומאין בא לו זה. אמרו בסתרי תורה כי אביו של זה היה המצרי שהרג משה במצרים. דכתיב ויך את המצרי. ואמרו הלהרגני אתה אומר. מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש. וזה הדבר היה בסוד בין ישראל כאומרו ויטמנהו בחול. וכבר ידעת הסגולה שיש בישראל. שאם יודע אחד מחבירו שהרג את הנפש. אם יפול ריב ביניהם יגלה מה שידע ומה שלא ידע. וכשאמר בכאן וינצו במחנה אולי אמר לו כלה מדברותך ולך אצל נגעים וגלולי אביך שהרגו משה בשם המפורש. וכששמע זה ויקוב בן האשה הישראלית את השם שהרג לאביו. כי אמר אמר איך ה' יצא ממקומו של רחמים לפקוד עון אבי עליו להרגו. ואז ויקוב את השם. ולמה חזר לומר ויקלל. אבל אולי כשידע שמשה הוא העושה וההורג. ויקלל ג"כ למשה. וכל זה רמוז באומרו את השם בהיפוך אותיות הוא משה. אשר עליו אמר ממכון שבתו השגיח. והוא כלול בממטטרון שר הגדול. וזהו משה וזהו השם. והיה חייב על קללת השם ועל קללת משה. לכן ויניחוהו במשמר לפרוש להם על פי ה'. על איזה מהם חייב. ובאתהו התשובה הוצא את המקלל. ולא את הנוקב. כי השי"ת חס על כבוד הצדיק יותר מעל כבודו. כאומרם ז"ל שלא חשש השם על ירבעם שהיה מקטיר לע"ז. ועל ששלח ידו נגד עידו הנביא ותיבש ידו. ולכן אמר בכאן כבודי במקומי מונח. אבל על כבודך הוצא את המקלל וזהו כנגד ויקלל. ולפי שמשה אמר שאין זה ראוי כי קים ליה בדרבא מיניה. ואין כבודו כבוד כנגד כבוד השכינה. לזה חזר ואמר איש כי יקלל אלהיו וגו' ונוקב שם ה' מות יומת. שהיה מדת חדא דאית בה תרתי. בענין שכבוד הרב וכבוד התלמיד שוין:

ויהי בעת ההיא וירד יהודה כתיב בגדה יהודה ותועבה נעשתה א"ל כפרת יהודה שקרת יהודה כי חלל יהודה נעשתה חולין יהודה. קודש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר. וירד יהודה מאת אחיו שנאמר עד היורש אביא לך יושבת מרשה עד עדולם יבוא כבוד ישראל. רבי שמואל בר נחמן פתח כי אנכי ידעתי את המחשבות שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו ויהודה ירד ליקח לו אשה והקב"ה מביא אורו של מלך המשיח בטרם תחיל ילדה עד שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון. ויהי בעת ההיא מה כתיב למעלה מהענין והמדנים מכרו אותו לא היה צריך קרא למימר אלא ויוסף הורד מצרימה ר' יוחנן אמר כדי לסמוך ירידה לירידה ר' אלעזר אומר כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשת פוטיפר מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים דאמר ר' יהושע בן לוי רואה היתה באיסטרולוגין שלה שהוא עתיד להעמיד ממנה בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה הדא הוא דכתיב מודיעים לחודשים מאשר יבואו עליך מאשר ולא כל אשר. ודכוותה ולא יתבוששו והנחש היה ערום לא היה צריך קרא למימר אלא ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אלא להודיעך מאיזה חטא קפץ עליהם הרשע הזה מתוך שראה אותן עסוקין בדרך ארץ נתאוה להם. א"ר יעקב דכפר חנן שלא להפסיק בפרשתו של נחש. ודכוותה ודי מהלכין בגוה יכיל להשפלה בלשאצר מלכא עבד לחם רב והיכן הוא אויל מרודך ר"א אומר כדי לסמוך רשע לרשע קוצץ לקוצץ גיותן לגיותן. ר' שמואל בר נחמן אמר כדי לסמוך הפסקת מלכות להפסקת מלכות. ודכוותה ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה ודריוש מדאה קבל מלכותא והן הוא בשנת שלש שלא יאמר [דברי] פיוטין הם כדי שידעו [הכל] שאמרו ברוח הקודש ורבנן אמרי כדי לסרג על הספר כולו שאמרו ברוח הקודש אמרו בואו ונפזר את עצמינו שכל זמן שאנו מכונסים השטר מצוי לגבות. א"ל הקב"ה עשרה בני אדם שנמצאו בגניבה אין אחד נתפס על ידי כולן וכיון שנמצאו בגניבה אמרו האלהים מצא את עון עבדיך מצא בעל השטר לגבות את חובו כזה שהוא ממצה את החבית ומעמידה על שמריה. אמרו בואו ונפרנס את עצמינו לשעבר היה עסוק להשיאנו נשים עכשיו שהוא עסוק בשקו ובתעניתו אינו דין שיהא עסוק להשיאנו נשים. א"ל יהודה והלא אתה הראש לך ופרנס את עצמך מיד וירד מאת אחיו ירידה הוא לו שקבר אשתו ובניו. כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומר קובר את אשתו ובניו. ממי את למד מיהודה ויאמר יהודה אל אחיו היה לו להוליכו בכתפיו אצל אביו גרם לו לקבר אשתו ובניו. כל מי שמתחיל את המצוה ואינו גומרה ובא אחר וגמרה נקראת על שמו הדא הוא דכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל והלא משה העלן שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו אלא שנגזר עליו שלא ליכנס לארץ ואלו מטפלין לפיכך נקראת על שמם שנאמר כי השבע השביע וגו' משל למה הדבר דומה לליסטין שנכנסו ונטלו קנקן אחד הציץ עליהן בעל היין א"ל יערב לכם ויבסם לכם ששתיתם היין החזירו הקנקן למקומה כך אמר הקב"ה לשבטים משכם מכרתם את יוסף החזירו את עצמותיו למקומם.