Quotation_auto על מלאכי 3:10

והזהיר לאהרן שלא יבא בכל עת אל הקדש. לפי שזה העת יש בה כמה עתים מהם לטובה ומהם לרעה. כאומרו כי עת רעה היא. ולפי שבני אהרן נכנסו בעת רעה מתו. ולפי שאהרן קדוש ה' ידע זה הסוד בחכמתו ובשכלו ובתבונתו. כשגלה לו משה הדבר ואמר הוא אשר דבר ה'. קבל הדבר בשמחה ושתק. וזהו וידום אהרן. ועליו נאמר לכן המשכיל בעת ההיא ידום כדכתיב וידום אהרן. מה טעם כי עת רעה היא ולא עת טובה. ולכן נאמר לו ואל יבא בכל עת אל הקדש. אבל בעת טובה יבא. ולפי שבזה העת יש עתים לטובה ועתים לרעה. עתים לשלום ועתים למלחמה. עתים לאהבה עתים לשנאה. לפי שהיא להט החרב המתהפכת. אמר שלמה בקהלת לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. לרמוז שיש עת של חפץ. ויש עת שאינו של חפץ. ולכן התחיל עת ללדת ועת למות. לפי שהיו תחלת ההויה. וחתם עת מלחמה ועת שלום. שהיא תכלית ושלימות כל הדברים. ולפי שבאלו העתים יתראה כח ה' וידו החזקה. מהם לטובה מהם לרעה מהם למלחמה מהם לשלום. הזכיר שלמה י"ד עתים לטובה הנמשכות מימין ה'. והזכיר י"ד עתים לרעה הנמשכות משמאל היא ידו החזקה. ולפי שיש עת ויש עת. הזהיר לאהרן ואמר ואל יבא בכל עת אל הקדש. לפי שאין כל הזמנים שוים. ואין כל הימים שוים. ואין כל העתים שוים. ואין כל הרגעים שוים. הזהיר לו פן יבא בכל עת אל הקדש. אלא בזאת יבא אהרן אל הקדש. בעת טובה. בענין שיהיה כח בידו להבריח בזה היום כל מיני מדות הדין שלא יקטרגו על ישראל. ולזה צריך הכהן לחבר עצמו כמאמרם ז"ל לזכות התורה שנקראת זאת התורה. ולזכות המעשרות דכתיב בהו ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים לטובה ולא לרעה. ולזכות השבטים דכתיב בהו וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. לטובה ולא לרעה. וכן בזכות הקרבנות דכתיב זאת חנוכת המזבח לכפר על ישראל ולא להזכיר עונם. וכל זה תלוי בקישור זה העת למעלה ענן הקטרת:

אח"כ אמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך. לפי שאמר למעלה לא תבשל גדי בחלב אמו שזהו איסור בשר בחלב. לפי שהוא בכלל מאכלות אסורות. וכבר פירשתי איסורו בפרשת משפטים. ארז"ל לא תגרום לי לבשל גדיים של תבואה וכו'. לזה סמך בכאן עשר תעשר לומר שיוציאו המעשרות כראוי. ואז יהיו השנים כתקונן ולא יתבשלו גדיים של תבואה. כאומרו ושדפה לפני קמה. ואם לאו היוצא השדה שנה שנה. זה עשו הרשע דכתיב ביה איש שדה. יצא לקראתכם ויאכל התבואה. כאומרו והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק והשחיתו את ארצם. וכן אמרו עשר בשביל שתתעשר. כי בענין המעשרות מותר לנסות את השם. כאומרו הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת וגו' אם לא אפתח לכם וגו'. כי זהו ענין נסיון אין. ולא כאומרו במסה היש ה' בקרבנו אם אין. וזהו ובחנוני נא בזאת וגו' אם לא. ולכן נראה לי שאמר ביעקב ע"ה אם יהיה אלהים עמדי. לפי שהיה מדבר בענין המעשרות כמו שאמר בסוף וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. וא"כ לזה אמר בלשון נסיון אם יהיה אלהים עמדי וירחיב את גבולי ויעשרני. אז כל אשר תתן לי אעשרנו לך. וזהו עשר בשביל שתתעשר. וצוה שיאכלו המעשרות במקום אשר יבחר. ואם ירחק המקום ונתת בכסף וצרת הכסף בידך. ופי' הזמן שיוציאו בו המעשרות. וזהו מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך. וצוה שיתנוהו ללוי לגר ליתום ולאלמנה. ואח"כ פי' דין השמיטה. לפי שדיבר למעלה במתנות עניים. והשמטה היא תקנת עניים. כאומרו וזה דבר השמטה וגו' לא יגוש את רעהו ואת אחיו וגו'. ולפי שהשמטה נראה שהיא בשורת עניים. לזה אמר לא תירא מזה כי לא יהיה בך אביון אם תעשה המצות. וזהו רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. ואם לא תשמע יהיה בך אביון. וזהו כי יהיה בך אביון מאחד אחיך וגו'. ואם יהיה בך אביון לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך. כי האדם שקופץ ידו. בראשונה נתיעץ עם לבו. ומקשה לבו יפול ברעה. לפי שאומר לו לבו הרבה עניים בני ביתך. יותר טוב שתתנהו להם. וכן אומר לו לבו ועוכר שארו אכזרי. והרי אתה טורח ביום ובלילה שינה בעיניך אינך רואה להרויח מזונותיך. ועתה תתנהו מאכל לעם לציים. הם ילכו וקוששו להם תבן מאשר ימצאו כאשר עשית אתה. בענין שבזה מקשה לבו וקופץ ידו. לכן הזהירה תורה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך בשרך. והקהה את שיניו ואמור לו. והרי כבר כתיב ומבשרך לא תתעלם ולכן עוכר שארו אכזרי. ואם יש עניים בני ביתי השם זן את כל העולם כלו. ומה אני ומה כחי כי הוא הנותן כח לעשות חיל. ובזה פתוח תפתח את ידך לו. ולא תחוש לקושי לבך. ועל כרחו פתוח תפתח את ידך. כמו שהשם פותח את ידו. ותתן לו די מחסורו. וזכור כי ערום יצאת מבטן אמך בידים פתוחות כמי ששואל חסד. והשם עשה עמך חסד וצדקה. ולכן לא תקפוץ את ידך כמי שהולך לו מן העולם. ולפי שאני ירא שתקח עצת לבך הראשונה ותקפוץ את ידך כמת. השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע ורעה עינך באחיך. בצרות העין. לפי שאתה חושב שלא יספיק לך העולם כולו. בענין שקושי הלב הביא לך צרות העין כאומרם עבירה גוררת עבירה. ואומרם עינא ולבא תרי סרסורי עבירה נינהו. ולכן לא ירע לבבך בתתך לו. לפי שאין אתה נותן לו משלך. כאומרם תן לו משלו וכו'. ואם לא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. ר"ל חסרון שיחסרו נכסיך. כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים. ופי' הדבר ואמר ולא ירע לבבך כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'. ויתן לך תוספת טובה. ואם לאו יחסרו נכסיך. וכמו שאמרו גלגל הוא שחוזר בעולם ומי שעשה אותך עשיר יוכל לעשותך עני. ולפי שאני יודע כי לפי מעשיך לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך. פעמים רבות פתוח תפתח את ידך. וז"ש כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וגו'. ולפי שמתנות עניים הוא דבר גדול כאומרו מלוה ה' חונן דל. אמרו שהקופץ ידו ואינו רוצה לתת לעניים הוא כעובד ע"ז. כאומרם בבתרא נאמר כאן השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. ואמר להלן יצאו אנשים בני בליעל מקרבך. מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז. והרמז בזה כי אחר שזה קופץ ידו ואינו נותן לעניים. הוא חושב שהכל שלו וכחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. עד שבזה כופר בשם הנותן כח לעשות חיל. ובזה פורק ממנו עול התורה. וכמעט הוא עובד ע"ז. וזהו בליעל בלי עול תורה. וזה היה עון נבל הכרמלי שהיה חושב שהיה לחמו ובכח ידו עשהו. ולא זכר כי ה' ממטיר לחם מן השמים:

רבי יוחנן אשכחיה לינוקא דריש לקיש אמר ליה אימא לי פסוקיך א"ל עשר תעשר אמר ליה ליפרש לי מר אמר ליה עשר בשביל שתתעשר. והכתי לא תנסו את ה' א"ל הכי אמר לי רבי אושעיא חוץ מזו דכתיב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם לומר די. יומא אחרינא אשכחיה א"ל אימא לי פסוקיך א"ל אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. הוה קא מתמה מי איכא מילתא בכתובים דלא רמזה משה באורייתא א"ל אטו הא מי לא רמזה משה והכתיב ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלקים לנו. דליא עיניה וחזיה א"ל אמיה תא דלא לעביד בך כדעביד לאבוך: