Quotation_auto על מלאכי 3:19

וזהו זבחי אלהים רוח נשברה. כי כשהאדם לבו נשבר בחרטתו ובסמיכת ידיו ובוידויו. מיד נשבר כחו של זה הצר. ונתקיים אם רעב שונאך האכילהו לחם. זהו לחם הקרבן שנקרא לחם אשה. בענין שבבשר הקרבן הוא שבע וממלא תאותו בבשר תאוה. ובזה הוא מניח לאדם ועוסק בבשר הקרבן שנאכלת על האש. הוא האש שלמדת הדין הקשה שהיא רבוצה כארי על גבי המזבח. לאכול ולכלות הבשר על מוקדה על המזבח כל הלילה. שהיא מדת הדין של פחד לילה. ולכן אמרו העולה כולה כליל. שהיא נאכלת מצד זה המכלה והכורת. ולכן י"א כי עולה היא מלשון כעלות גדיש. ובזה מתקרר דעתו ורואה עצמו מנוצח מכח הדין ואין לו כח להשטין כנגד זה האיש. אחר שזה אינו האיש הראשון. אחר שהפשיט עורו מעליו ונתחרט ונתודה וקבל ענשו והקריב קרבנו. הרי הוא איש חדש כאלו היום נולד. ולכן צריך להקריב אש הדיוט להדליק על המזבח. בענין שאש ההדיוט יתערב באש גבוה. ויהיה אש אוכלת אש כי יצר הרע הוא אש שורפת. ונדלק באדם מכח תאותיו. כאומרו מאחרי בנשף יין ידליקם. וצריך האדם לשרוף אש תאוותיו ולהקריבו על גבי המזבח. בענין שיתקרר האדם מרתיחתו. ובכח אש הדיוט ישרוף אותו אש של מדת הדין השורף העולה. וזהו הנה היום בא בוער כתנור. מצד אש שלמדה"ד הקשה. ולכן אמר את קרבני לחמי לאישי. שהם שני מיני אש. אש שלמטה ואש של מעלה. וזהו שאמרו בזבחים וטעונה הפשט ונתוח וכליל לאישים:

וכל העם רואים את הקולות רואים את הנראה ושומעין את הנשמע ראו דבר של אש יוצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות שנאמר קול ה' חוצב להבות אש. וכל העם רואים את הקולות קול קולי קולות ולפיד לפידי לפידים. וכמה קולות היו וכמה לפידים היו אלא משמיעין את האדם לפי כחו שנאמר קול ה' בכח קול ה' בהדר וגו'. רבי אומר להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה היו שומעין את הדבור ומפרשין אותו שנאמר יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו שמכיון שהיה הדבור יוצא היו מפרשין אותו. ולהודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה שלא היו בהן סומין שנאמר וכל העם רואים. מלמד שלא היו בהם אלמים שנאמר ויענו כל העם. מלמד שלא היו בהן חרשים שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. מלמד שלא היו בהם חגרין שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר. מלמד שלא היו בהם טפשין שנאמר אתה הראת וגו'. רבי נתן אומר מנין אתה אומר שהראה המקום לאברהם אבינו גיהנם ומתן תורה וקריעת ים סוף שנאמר והנה תנור עשן זה גיהנם שנאמר הנה יום בא בוער כתנור. ולפיד אש זה מתן תורה שנאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים. אשר עבר בין הגזרים זה קריעת ים סוף שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים. וירא העם וינועו אין נוע בכל מקום אלא זיע שנאמר נוע תנוע ארץ כשכור. ויעמדו מרחוק חוץ לשנים עשר מיל מגיד שהיו ישראל נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין לפניהן שנים עשר מיל הרי עשרים וארבעה מיל על כל דבור ודבור. נמצאו מהלכין באותו היום מאתים וארבעים מיל. באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת רדו וסייעו את אחיכם שנאמר מלכי צבאות ידודון ידודון, ידודון בהליכה ידודון בחזרה, ולא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקב"ה שנאמר שמאלו תחת לראשי. רבי יהודה ברבי אלעאי אומר לפי שהיו ישראל משולהבים מחמת האש של מעלה אמר הקב"ה לענני כבוד הזילו טל של חיים על בני שנאמר ה' בצאתך משעיר וגו' ואומר גשם נדבות תניף וגו' אימתי נעשה כל הכבוד הזה בשעה שהיתה נאה שבאומות העולם ומכבדת את התורה שנאמר ונות בית תחלק שלל ואין שלל אלא תורה שנאמר שש אנכי על אמרתך וגו':

וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים מה תלמוד לומר לפי שנאמר שבעת ימים תרוג לה' אלהיך יכול יטעון חגיגה כל שבעה תלמוד לומר אותו. יום אחד בלבד אם כן למה נאמר שבעת ימים ללמד שיש לו תשלום כל שבעה. ומנין שאם לא חג יום טוב ראשון של חג שחוגג והולך את כל הרגל ויום טוב האחרון תלמוד לומר בחדש השביעי תחוגו. יכול לא חג בתוך הרגל חוגג אחד הרגל תלמוד לומר אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו. בסוכות תשבו שבעת ימים זהו שאמר הכתוב סוכה תהיה לצל יומם, אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אומר הקדוש ברוך הוא הוא קיים מצות סוכה אני מסיך עליו מדמתי של יום הבא. רבי ינאי ור"ל אמרי אין גיהנם לעתיד לבוא אלא היום הבא הוא מלהט את הרשעים שנאמר כי הנה היום בא ביער כתנור וגו' והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא וגו' אשר לא יעזוב להם שורש וענף באותה שעה הקדוש ברוך הוא עושה סוכה לצידיקים ומטמין אותם לתוכה שנאמר כי יצפנני בסוכה ביום רעה וגו' ה' אלהים עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק. לעתיד לבוא עתידין אוה"ע להכנס על ארץ ישראל ולעשות מלחמה עמהם. שנאמר ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה ומה הקדוש ברוך הוא עושה יוצא ונלחם עם הגוים שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב כיומו של פרעה. ומהו עושה מסכך על ראשם של ישראל שנאמר סכותה לראשי ביום נשק מהו נשק אמר רבי שמואל בר נחמן ביום שישיקו שני עולמות זה לזה באיזה יום הנה יום בא לה'