Quotation_auto על מלאכי 3:3

או יאמר כי ידין ה' עמו. לרמוז כי כשיגיע זמן גאולתם ידין ה' עמו ללבן ולצרף הנשארים. כאומרו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים לטהר עונם. ואמר וישב מצרף ומטהר. וזהו כי ידין השם עמו ועל עבדיו יתנחם. כלומר בשביל שעבדיו אע"פ שיהיו מועטים יתנחם. כי יראה כי אזלת יד. כלומר והטעם לכל זה. לפי שרואה השם שהגיע זמן ועת גאולתם הנרמז בתורה. כאומרו ויאמר כי יד על כס יה וכו'. וזהו כי יראה כי אזלת יד. על כס יה. והגיע הזמן שיהיה הכסא שלם והשם שלם. ואפס עצור ועזוב. כלומר כי באותו זמן כבר יקומו ישראל ויהיה בהם עצור ועזוב. שיעזרם מלמעלה בנפילת השרים. כאומרו יפקוד ה' אפס בעמלק עצור ועזוב. כי כבר נפלו השרים שלמעלה. ואמר אי אלהימו. לרמוז שבאותו זמן יהיה עת צרה ליעקב וממנה יושע. עד (שיצבר) [שיגבר] יד האויב ויאמר אי אלהי ישראל יקום ויעזרוכם:

וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל [אין לי אלא מנחת חובתו] מנחת נדבתו מנין ת"ל וכל מנחת כהן. אין לי אלא כולה מקצתה מנין ת"ל תהיה ואפילו כל הוא. העיד בן בוכרי כל כהן ששוקל וכו' (כתוב ברמז תע"ח ובפרשת כי תשא). זאת תורת החטאת זאת אינה נוהגת בבמה, תורת החטאת תורה אחת לכל חטאות שיהא דמם טעון כבוס, וכי מאי יצאת, מכלל שנאמר הכהן המחטא אותה יאכלנה ואשר יזה מדמה תכבס יכול אין לי אלא חטאות החיצונות שיהא דמם טעון כבוד, חטאות הפנימיות מנין. ודין הוא ומה אם קדשי קדשים ששוו לחטאות החיצונות למריקה ולשטיפה לא שוו להם לכבוס, חטאות הפנימיות שלא שוו להם למריקה ולשטיפה אינו דין שלא ישוו להם לכבוס ת"ל תורת החטאת תורה אחת לכל חטאות שיהא דמם טעון כבוס, יכול אף חטאת העוף יהא טעון כבוס ת"ל זאת. במקום אר תשחט העולה תשחט (את) החטאת זה שאמרנו לרבות כל חטאות שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. רבי אליעזר אומר מכאן לעולת חובה שלא תהא שחיטתה אלא בצפון, קדש קדשים לרבות שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון, קדש קדשים לרבות שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון, היא פרט לתודה ואיל נזיר. אשכחן שחיטה למצוה קבלה למצוה, שחיטה וקבלה לעכב מנלן אמר קרא עולה העולה במקומה תהא. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה תקנו תפלה בלחש שלא לבייש עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה שנאמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. והאיכא דם חטאת (למעלה) [למטה] ודם עולה (למטה) [ולמעלה] התם כהן הוא דידע. [והאיכא] חטאת נקבה ועולה זכר התם מכסיא מבאליה. תינח כבשה שעירה מאי איכא למימר איהו הוא דמכסיף נפשיה דאי בעי מייתי כשבה וקא מייתי שעירה חטאת דע"ז דלא סגי אלא שעירה מאי איכא למימר התם ליכסיף וליזיל כי היכי דליכפר ליה. א"ר אליעזר בר חביבא פעם אחת לששים שנה או לשביעם שנה מביא הקב"ה דבר גדול בעולם ומכלה את הממזרים ונוטל עמהם כשרים שלא לפרסם את החוטאים. ואתיא כדאמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש במקום אר תשחט העולה תשחט החטאת שלא לפרסם החוטאים. וגם הוא חכם ויבא רע לא מסתברא אלא ויבא טוב אלא שאפילו רעה שהקב"ה מביא לעולם בהסכמה הוא מביאה ואת דבריו לא הסיר כל כך למה וקם על בית מרעים ועל עזרת פועלי און. רב הונא אמר אין ממזר חי יותר משלשים יום אימתי בזמן שאינו מפורסם. רבי יוסי בשם ר' יוחנן אף (כאן) [לע"ל] אין הקב"ה נזקק אלא לשבטו של לוי מה טעם וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לי וגו' כזהב וככסף א"ר זעירא כאדם שהוא שותה בכוס נקי. אמר רבי הושעיא בגין דאנן לוים נפסיד. אמר ר' חנינא בריה דרבי אבהו אף לעתיד לבא הקב"ה עושה עמהן צדקה מה טעם והיו לה' מגישי מנחה בצדקה:

אמור אל הכהנים. רבי תנחום בר חנילאי פתח אמרות ה' אמרות טהורות וגו', אמרות ה' אמרות אמרות אמרות בשר ודם אינם אמרות בנוהג שבעולם מלך בשר ודם נכנס למדינה ובני המדינה מקלסין אותו וערב לו קלוסן א"ל למחר אני בונה דימום ואות מרחצאותלמחר אני מכניס לכם אמת המים, וישן לו ולא עמר היכן הוא היכן אמרותיו, אבל הקדוש ברוך הוא איני כן אלא וה' אלהים אמת למה שהוא אלהים חיים ומלך עולם. טהורות מצינו שעקם הכתוב שתים ושלש תיבות בתורה שלא להוציא דבר טומאה מפיו הדא הוא דכתיב דמכל הבהמה הטהורה מן הבהמה אשר טמאה אין כתיב כאן אלא וכו' (כדכתוב ברמז נ"ד). כל מה שהקדוש ברוך הוא מזהיר את ישראל בשביל קדושתן וטהרתן [הוו] אמרות ה' אמרות טהורות. אמור אל הכהנים ואמרת הרי שני פעמים. משל למה הדבר דומה לטבח שהיה נכנס ויוצא לפני המלך א"ל המלך גוזרני עליך שלא תראה מת כל ימיך מפני שאתה נכנס ורואה אתפני שלא תטמא פלטין שלי, כך הקדוש ברוך הוא גזר על הכהנים הנכנסין לבית המקדש שלא יטמאו למת לפיכך הוא אומר להם לנפש לא יטמא. רבי ברכיה בשם רבי לוי משל לישראל וכהן שנכפו ומסר להם הרופא קמיע מומחה והיה מצוה את ישראל ומניח את הכהן, אמר ליה איתו כהן, אדונינו רופא לא לשנינו מסרת כאחר ומפני מה אתה מצוה את ישראל ומניח אותי אמר ליה זה ישראל הוא ודרכו להלך בין הקברות אבל אתה כהן ואין דרכך להלך בין הקברות לפיכך אני מצוה את ישראל ומניח אותך. כך לפי שהעליונים אין יצר הרע מצוי בהן אמירה אחת דיה להם שנאמר בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא אבל התחתונים שיצר הרע מצוי בהן בשתי אמירות והלואי יעמדו שנאמר ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים ואמרת. יראת ה' טהורה עומדת לעד. אמר רבי לוי מיראה שנתירא אהרן לפני הקדוש ברוך הוא זכה שנתנה לו פרשה זו שאינה זזה ממנו ומבניו ומבני בניו עד סוף כל הדורות ואיזו זו פרשת המת. אמור אל הכנהים אמר ר' תנחום שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה והן טהורות ועל ידי מי נתנו על ידי שבטו של לוי שכתוב בו כסף צרוף בעליל וגו' וכתיב וטהר את בני לוי וגו' וישב מצרף ומטהר זו פרשת פרה. אמור אל הכהנים בני אהרן מה כתיב למעלה מן הענין ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מה כתיב אחריו אמור אל הכנים מה ענין זה אצל זה אלא שצפה הקדוש ברוך הוא שעתיד שאול למלוך על ישראל ולהרוג את הכהנים ולדרוש באוב. אמר ר' יהושע סדיכנין בשם רבי לוי מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה דור דור ודורשיו דור דור ושופטיו דור דור ומלכיו והראהו את שאול ואת בניו נופלין בחרב. אמר לפניו רבונו של עולם מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב, אמר לו (משה) [הקדוש ברוך הוא] ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג שמקטריגין אותו. אמר ר' יוחנן כל מקום שהוא אומר אמור ואמרתי צריך להדרש. ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה ויאמר ויאמר למה לי, אמר לה אם זה הוא מוטב ואם לאו אמרי שהוא הוא רבי אבין אמר עד שלא הכיר בה שהיא יהודית היה מספר עמה על ידי מתורגמן משהכיר בה התחיל הוא לספר עמה כיוצא בו ויגש איש האלהים ויאמר אל אחאב מלך ישראל ויאמר כה אמר ה'ויאמר למה לי אמר לו כשיפול בן הדד בידך אל תחמול עליו אמירה שניה א"ל הוי יודע כמה מצודות וחרמים פרשתי לו עד שבא לידך ועכשיו אם יפקד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. כיוצא בו ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר וגו' הקדוש ברוך הוא אמר למלאך ומלאך אמר לכרוב אמר גזר עלי הקדוש ברוך הוא ואני אין לי רשות להכנס לתוך מחיצתך אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים מיד וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים הפשירן ונתנן לו, ר"י דסיכנין בשם רבי לוי אומר [שש שנים] היו עוממות בידו של גבריאל סבור שישראל עושין תשובה כיון שלא עשו תשובה בקש לזרקן ולקעקע ביצתן, אמר לו הקדוש ברוך הוא גבריאל אל תעשה כן יש בהן בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו [שנאמר] וירא לכרובים תבנית יד [אדם] אףכאן אמור אל הכהנים ואמרת אמירה ראשונה למת מצוה יטמא. והשניה לאחרים לא יטמא. אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים. קטן אוכל נבילות אין מצווין וכו' [כתוב ברמז תקפ"ג]: