Quotation_auto על משלי 10:19

ותדבר מרים ואהרן, זהו שאמר הכתוב ברוב דברים לא יחדל פשע וחושך שפתיו משכיל, מי שחושך שפתיו מלדבר בחברו משכיל. אמר רבן שמעון בן גמליאל כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, אמרו רבותינו שני דיקולוגין היו עומדין לפני אדריינוס היה אחד מהן מלמד על הדבור שהוא יפה ואחד מלמד על השתיקה שהוא יפה, א"ל האחד מרי אין טוב מן הדבור אלולי הדבור היאך הכלות מתקלסות והיאך היה משא ומתן בעולם והיאך היו הספינות פורשות בים. מיד א"ל לאותו שהיה מלמד על השתיקה שהיה יפה [היאך אתה למד על השתיקה] מיד בא לדבר, עמד אותו שהיה מלמד על הדבור וסטרו על פיו, א"ל המלך למה סטרת אותו, א"ל מרי אני למדתי מן הדבור על הדבור וזה באללמד משלי על שלו, אמר שלמה לא אמר הקב"ה שתאלם פיך ותהא יושב ושותק כחרש אלא וחושך שפתיו מלהסיח בחברו תן דעתך שלא תענש. אין לך גדול מאהרן ומרים הבאר עולה ומשקה את ישראל בזכות מרים וענני כבוד מקיפין את ישראל בזכות אהרן, וכיון שנתנו רשות בפיהם והסיחו במשה לא שתקתי להם. אמר רבי אבא בר כהנא מה כתיב למעלה מן הענין אספה לי שבעים איש כיון שנתמנו זקנים הדליקו להן כל ישראל נרות ושמחו להם. מרים רואה את הנרות דולקות אמרה לצפורה מה עסק של נרות הללו דולקין אמרה הענין. אמרה מרים אשריהן נשים של אלו מה הן רואות היאך עלו בעליהן לשררה. אמרה לה צפורה אוי להן שמעכשיו אינם נזקקין להן לתשמיש אלא הן נעקרות מעכשיו, א"ל מנין את יודעת אמרה לה מאחיך שמשעה שנתקדש לדבור אינו מכיר למטתו. כיון ששמעה מרים כך, הלכה לה אצל אהרן ואמרה לו את הדבר התחילו יושבין ונושאים ונותנים בדבר. הרק אך במשה דבר. א"ר יהודה בר שלום בדבר שהסיחו בו נתוכח הקב"ה עמהם שנאמר ויאמר ה' פתאום, אמר רבי שמעון בן יוחאי מחוסרי טבילה היו שהיו בעלי קריין, ואין פתאום אלא טומאה שנאמר וכי ימות מת עליו בפתע פתאום: