Quotation_auto על משלי 28:23

אלה הדברים. לפי שזה הספר הוא סיפור הדברים הראשונים בקצת מצות מחודשות. והוא ג"כ ספר תוכחות. שבו רצו להוכיח לישראל בדברים הראשונים. בענין שיזכרו וישובו אל ה'. ואולי השומע סבור שעכשיו הוא מתחיל להוכיחם בדברים קשים. ולא הוכיחם כל ארבעים שנה. לזה אמר שאינו כן כי זו היתה אומנותו של משה במדבר ובערבה ובכל המקומות שהזכיר. כאומרם מוכיח אדם אחרי חן ימצא זה משה. שלא נמצא בעולם מי שהוכיח לישראל כמשה. עד שבכל תוכחותיו היה דומה לשם ושני לו. כאלו היה אחריו ממש לידע הדברים על בוריין. כמו שאמר בו וראית את אחורי. וזהו מוכיח אדם אחרי חן ימצא. שנשתבח והוצק חן בשפתיו יותר מכל הנביאים. כאומרו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. במעלת הנבואה והדבור. כאומרו אלה הדברים אשר דבר משה. אותו שכתוב בו לא איש דברים אנכי. ועכשיו דבר אלה הדברים דברים רכים דברים מסודרים על נכון. מה שאי אפשר לאדם אחר לדבר ולסדר דברים כאלו. ובפרט במעמד כל ישראל עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וזהו אל כל ישראל. וכן בזמן הראוי. וזהו בארבעים שנה. לרמוז שאחר שאמרנו שאלו הדברים כבר דברם משה אל ישראל בכל המקומות הנזכרים. למה חזר עתה לאומרם להם מחדש. לזה אמר כי בסבת היות עכשיו זמן מוכן שהיה בסוף מ' שנה. שכבר היו ישראל מוכנים ומיושרים בדרך הנכונה. וראו מה עשה ה' הגדול והנורא. ועבר עליהם מה שעבר רצה להוכיחם עתה. וכמו שאמר למטה ולא נתן השם לכם לב לדעת עד היום הזה. וזהו בארבעים שנה דבר משה אל בני ישראל. אלה הדברים אשר צוה אותו ה' ולא היו מדעתו. וכן אחרי הכותו את סיחון ועוג שני מלכי האמורי אשר כגובה ארזים גבהם והיו מנעולה של א"י. וזה היה מהנסים הגדולים שעשה השם עמהם. עד שלסבת זה היה ראוי גם כן להוכיחם עתה. וכן לבאר להם התורה אחר שכבר היו מוכנים וראויים. וזהו הואיל משה באר את התורה הזאת. וסבת הכנתם היתה לפי שכבר עבר עליהם ארבעים שנה. וכן שכבר כלו מתי מדבר האנשים הפושעים והמורדים. ונשארו בני ישראל צרופים כצרוף כסף דבקים בה'. ולזה תמצא שאמר בראשונה אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל. לפי שאלו התוכחות התחיל להוכיחם בהתחלת המ' בהיות כל ישראל כאחד טובים ורעים. אבל כשאמר ויהי בארבעים שנה שזה היה בסוף הארבעים. לא אמר אלא דבר משה אל בני ישראל. הם יחידי סגולה. בני ישראל ממש דומים לאביהם. ולכן לא אמר כאן אל כל ישראל אלא אל בני ישראל:

דבר אחר ועתה הניחה לי אמר משה רבונו של עולם עקור העליונים והתחתונים ואחר כך אתה עוקר את ישראל שנאמר השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ואחר כך ויושביה כמו כן ימותון. אמר ליה משה ואפילו אתה עוקר את השמים ואת הארץ לאלו אי אתה יכול לעקור שכשנשבעת לאבותם לא נשבעת לא בשמים ולא בארץ אלא בשמך שמא אתה יכול לבטל את שמך. אמר משה רבונו של עולם חשוב אותן כסדום מה אמרת בסדום חמשים הצדיקים וירדת עד עשרה ואני מעמיד לך מאלו שמונים צדיקים אמר ליה הקב"ה העמד אמר ליה משה הרי שבעים זקנים אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר פינחס וכלב הרי שבעים ושבעה אמר ליה הקב"ה משה היכן הן עוד שלשה צדיקים ולא היה מוצא אמר ליה משה רבונו של עולם אם החיים אינן יכולין לעמוד להן בפרצה הזאת יעמדו המתים אמר ליה עשה בזכות שלשת אבות והרי שמונים זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך כיון שהזכיר משה זכות אבות מיד אמר ליה סלחתי כדברך. אמר שלמה ושבח אני את המתים אמר משה רבונו של עולם חיים הן המתים חשוב כמו שהן עומדים ומבקשים על בניהם מה היית משיבן כיון שאמר ליה משה הדבר הזה מדי וינחם ה' על הרעה. למה ה' יחרה אפך בעמך זה שאמר הכתוב מוכיח אדם אחרי חן ימצא מחליק לשון אמר רבי חמא בר חנינא מוכיח זה משה אדם אלו ישראל שכתוב בהן ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם מהו אחרי בשביל להביאם אחרי. חן ימצא זה משה שכתוב בו וגם מצאת חן בעיני. ממחליק לשון זה בלעם שהחליקן בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשטים.

כתיב מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון, מוכיח זה משה, אדם אלו ישראל שנאמר ואתנה צאני וגו'. אחרי, אמר הקב"ה בשביל להביאן אחרי, חן ימצא [זה משה] דכתיב וגם מצאת חן בעיני. ממחליק לשון זה בלעם שהחליקן בנבואתו וגבה לבן ונפלו בשטים. ד"א מהו אחרי, כביכול משה שהוכיח אותי אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי. לישראל אמר אתם חטאתם חטאה גדולה. להקב"ה מר למה ה' יחרה אפך, מהו למה, אמר לפניו העגל הזה טוב הוא לך לסייע לך, אמר הקב"ה מה מסייע לי, א"ל משה אם אתה מוריד גשמים הו מוריד טללים, אתה מוצא את הרוחות והוא מוציא את הברקים, אמר לו משה הקב"ה אף אתה טועה בעגל, אמר משה רבש"ע א"כ למה ה' יחרה אפך בעמך, ולישראל אומר אתם חטאתם חטאה גדולה, משל למה הדבר דומה למלך שכעס על אשתו וטרדה והוציאה מביתו, כששמעו השושבינין הלכו אצל המלך ואמרו לו יאמרו כך אדם עושה לאשתו מה עשתה לך, והלכו אצלה ואמרו לה עד מתי את מכעסת אותו, קדמותך הוא תנינותך הוא. ד"א אלה הדברים ראויות היו התוכחות לומר על פי בלעם והברכות ע"פ משה, [אלא] אלו הוכיחן בלעם היו ישראל אומרים שונא מוכיחנו, ואלו ברכן משה היו אומות העולם אומרים אוהבם ברכם, אלא אמר הקב"ה יוכיחן משה שאוהבם ויברכם בלעם ששונאם כדי שיתבררו התוכחות והברכות ביד ישראל.