Quotation_auto על משלי 3:34

מפני מה נברא העולם הזה בה' מפני שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יוצא. מאי טעמא תליא כרעיה דאי הדר בתשובה מעייל ליה ולעייליה בהך לא מסתייעא מלתא כדריש לקיש בא לטהר כו' והיינו דכתיב אם ללצים הוא יליץ וגו'. מאי טעמא אית ליה תגא אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי. העולם הבא ביו"ד מפני שצדיקים שבו מועטים וכפוף ראשו מפני שצדיקים כפופים ראשיהם מפני מעשיהן שאין דומין אלו לאלו. בהבראם בדבר ה' וכבר שמים נעשו משל למלך שנזף בעבדו ועמד לו תמיה. כך עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. כתיב כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות. אלה תולדות השמים. אלא יום נכנס ויום יוצא שבת יוצא ושבת נכנס חודש יוצא וחודש נכנס שנה יוצאת ושנה נכנסת. בהבראם רבי יצחק וריש לקיש רבי יצחק אומר בשר ודם מותח אהל אננקי על ידי שהות הוא רפי קמעא ברם הכא תרקיע עמו לשחקים. ואם תאמר שהם רפים תלמוד לומר חזקים כראי מוצק. ריש לקיש אמר בשר ודם מציק כלים אננקי על ידי שהות מעלה חלודה ברם הכא חזקים כראי מוצק נראין כבשעת יציקתן כמן תרקיא. ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים בית שמאי אומרים מחשבה בלילה ומעשה ביום ובית הלל אומרים מחשבה ומעשה ביום. אמר רשב"י תמהני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריאת שמים וארץ אלא מחשבה בין ביום בין בלילה ומעשה עם דמדומי חמה. ה' אלהים משל למלך שהיו לו כוסות רקים אמר אם אני נותן לתוכו חמין הן נבקעין צונן מיד הם מקרישין מה עשה ערב חמין בצונן ועמדו. כך הקב"ה אומר אם אני בורא העולם במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד במדת רחמים הויא חטיא סגיאין אלא הריני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים הלואי יעמוד ארץ ושמים. משל ללגיון שהמליך את המלך תחלה אמר המלך הואיל והלגיון הזה המליכני תחלה הריני נותן לו פרוקפי שלא תזוז ממנו לעולם הדא הוא דכתיב יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד:

דבר אחר אם שמוע בחדש תשמע בישן ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע מכאן אמרו שמע אדם מצוה אחת משמיעין אותו מצות הרבה שנאמר אם שמוע תשמע. אם שכח מצוה אחת משכחין אותו מצות הרבה שנאמר אם שכח תשכח. לקול ה' אלהיך אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה בעשרה קולות. והישר בעיניו תעשה אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם. והאזנת למצותיו אלו גזרות שוות. ושמרת כל חקיו אלו הלכות. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך הא אם אשים אני ה' רופאך דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר אם שמוע שומע אני רשות תלמוד לומר תשמע חובה ולא רשות. תשמע זה הכלל שכל התורה כלולה בה. לקול ה' אלהיך מלמד שכל מי שהוא שומע לקול הגבורה מעלין עליו כאלו עומד ומשמש לפני חי וקיים לעולמים. והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן, מלמד שכל מי שהוא נושא ונותן באמונה רוח הבריות נוחה הימנו ומעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל התורה כולה. והאזנת למצותיו אלו הלכות. ושמרת כל חקיו אלו עריות. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך ומה תלמוד לומר כי אני ה' רופאך אלא אמר המקום לישראל דברי תורה שנתתי לכם חיים הם לכם רפואה היא לכם שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא ואומר רפאות תהי לשרך וגו'. ר' יצחק אומר אם אין בהן חולי מפני מה הן צריכין רפואה אלא כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך בעולם הזה ואם אשים כי אני ה' רופאך לעולם הבא. שמעון בן עזאי אומר שמוע מה תלמוד לומר תשמע מכאן אמרו רוצה אדם לשמוע משמיעין אותו מיד. לשכח משכחין אותו מיד. הוא היה אומר רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין אותו שלא בטובתו [לשכח בטובתו משכחין אותו שלא בטובתו] הרשות נתונה שנאמר אם ללצים הוא יליץ אחרים אומרים אם חבול תחבול אם חבלת חבולה אחת סוף שחובלין בך חבולות הרבה. א"ל רבא לרבה בר מרי כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך וכי מאחר שלא שם מחלה רפואה למה א"ל הכי אמר ר' יוחנן מקרא זה מעצמו נדרש אם תשמע לא אשים ואם לא תשמע אשים ואף על פי כן אני ה' רופאך (כתוב ברמז תתמ"ח):