Quotation_auto על משלי ח:8

ואמר ברוך אברם לאל עליון וברוך אל עליון וגו'. היודע דרך האמת באלו הפסוקים לא יקשה מה שאמר ברוך אברם בראשונה ואחר כך וברוך אל עליון. לפי שידוע שכשנראה דברים בלתי מסודרים יש להביט מי אמרם. כמו הענין בשלמה שדברי שלמה אף עפ"י שנראין במקומות מה בלתי מסודרים. אחר שאנו יודעים שכתוב בשלמה ויחכם מכל האדם כי ידוע מזה שלא נפל מכל דבריו ארצה. וכן בכאן דברי מלכי צדק יש לידע לכל מעיין בדבריו שהם דברים גדולים אחר שהוא היה גדול והיה שם בן נח. או יהיה מי שיהיה אחר שיש לו שלשה תוארים עליונים. האחד שנקרא מלכי צדק שנראה שהוא מלך הצדק והמשפט. והשני שנקרא מלך שלם. לרמוז שהוא שלם בכל השלמיות. והרצון שהיה שלם. בדעותיו ובמעשיו שהם שני חלקי האדם הנכללים בעיון ובמעשה והם שני חלקי המצות. וכנגד המעשה אמר מלכי צדק שפועל פעולותיו בפועל וזה כנגד ופועל צדק. וכנגד העיון אמר מלך שלם וזה כנגד הולך תמים. והשלישי שנקרא כהן לאל עליון שזה רמז שהיה יודע דעת עליון והיה בו רוח נבואיי. וא"כ. כל דבריו מן הראוי שיהיו צודקות. ולזה אמר ומלכי צדק מלך שלם והוא כהן לאל עליון וא"כ אין בהם נפתל ועקש. ולכן התחיל בברכתו ואמר שבח לאברהם שלוחם מלחמות ה' והרג שונאיו. ולזה אמר ברוך אברם לאל עליון לא אמר ברוך יהיה אברם אלא ברוך אברם. כלומר כבר הוא ברוך לאל עליון או מאל עליון. או ברוך היה אברם לאל עליון אחר שהוא קונה שמים וארץ. והוא סבב שהשם ברא עולמו בעבורו כאומרו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ואמרו חכמינו ז"ל אל תיקרי בהבראם אלא באברהם כאומרו אמרתי עולם חסד יבנה וכתיב חסד לאברהם. ואם כן אשריו ואשרי חלקו שהכריע עצמו וכל העולם כולו בזכותו. ואם איש כזה לא היה ברוך ומבורך לא היה השם קונה שמים וארץ בעבורו. וזה שאמר אברהם קנין אחד. וזהו ברוך אברם לאל עליון וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך. וכן ברוך אל עליון שמסר אויביו בידיו כי אחר שהוא תכלית בריאת העולם ובעבורו נברא ראוי הוא שאל עליון ימסור הכל בידו והוא יהיה מלך על הכל. וכל שכן שראוי שימסור ויתן צריו ושונאיו בידיו. אחר שכל זאת המלחמה לא עשו אלה המלכים אלא בעבור אברהם:

זש"ה בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש, משל לחכם שהיה יושב בבית הכנסת ועוסק בצרכי צבור ולא היו החברים מביטים בו, כיון שנכנס לדרוש ודורש כענין התחילו מקלסין אותו ואומרים לו ודאי זו תורה ואלו דברים, [כך משה] כיון שבא לפרש דברי תורה לישראל שנאמר בעבר הירדן וגו' אמרו ישראל זו תורה ואלו דברים, לקיים מה שנאמר בצדק כל אמרי פי וגו' כלם נכוחים למבין. ד"א משל לעם הארץ שלמדוהו דברי תורה הלכה מדרש, משלמד את הכל נעשה חכם, מי גרם לו שיהא חכם אותו צער שנצטער בילדותו ובנערותו, כך היה משה עם הארץ בנערותו ולא היה יודע לדבר שנאמר לא איש דברים אנכי, וכיון שנצטער לפני הקב"ה ולמד ממנו תורה שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' זכה והתחיל מליף לישראל אלה הדברים. ד"א אלה הדברים זש"ה שפתים ישק משיב דברים נכוחים, משל לחכם שהיה נשוי קרובתו חטאה עליו טרדה והוציאה מביתו, בא שושבינו ובקש ממו להכניסה בשביל אבותיה, א"ל לך אמור לה להתישב בדרכיה ואני מכניסה, הלך ואמר לה בתי עדיין את בנווליך. ענה אותו חכם ואמר לשושבינו יהא הפה הזה מבורך למה שאמר לה כל מה שהיה בה, כך שעשו ישראל אותו מעשה בקש הקב"ה לטורדם מן העולם שנאמר הרף ממני ואשמידם, אמר לפניו רבש"ע זכור לעבדיך לאברהם וגו', כיון שהזכיר האבות מיד נעשה בקשתו שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך, חזר משה להוכיח את ישראל ואמר להם עכשיו אתם בנוולכם, שנאמר ממרים הייתם, שמע הקב"ה תוכחות של משה א"ל שפתים ישק משיב דברים נכוחים. א"ר אליעזר משה הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר ויתפלל משה אל ה', אל תקרי אל ה' אלא על ה', [שכן] דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפי"ן עייני"ן אלפי"ן, דביר רבי ינאי אמרי מהכא ודי זהב כך אמר משה לפני הקב"ה בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די גרם להם לעשות את העגל, משל אומרים וכי ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר. א"ר הושעיא משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו, אמר לה מי גרם לך שאת מבעטת בי, כרשינין שהאכלתיך, אמר ר' חייא בר אבא משל לאדם שהיה לו בן אחד רחצו וסכו והכילו והשקהו והלבישו וכסהו ותלה לו כיס בצוארו והושיבו בפתח זונות, מה יעשה הבן שלא יחטא, ומי גרם לו זה, אלא הכיס שתלה בצוארו, היינו דאמרי אינשי מלי כרסי זני בישי שנאמר כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת. ורבנן אמרי מהכא ואכל ושבע ורשן ופנה. ואיבעית אימא מהכא וישמן ישרון ויבעט. ומנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה, שנאמר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל: