משלי כה:יא ציטוטים במקורות: צרור המור

אדוני שאל את עבדיו לאמר. הנה האריך יהודה הרבה בדבריו עד שהוא פלא איך יוסף הקשיב לדבריו. סיפור כל המאורע מראש ועד סוף והדברים שעברו ביניהם שלא ספרה. וזה התחכמות גדול ביהודה להשיג בקשתו. והשומע סבור שהוא ספור העבר מקודם לכן. ואינו כן כי היה מספר העבר. ובתוך סיפורו היה מודיע לעומדים שם כי כל ענייני יוסף היו תחבולה עמהם בשאלותיו. ומה לו ולהם אם יש להם אב או אח. בענין שכל דברי יהודה היו תפוחי זהב במשכיות כסף. כי הנגלה היה משכיות כסף. ודברים נגלים בסיפורו ככסף. והנסתר היו כמו תפוחי זהב. בענין שהיה דבר דבור על אופניו. להעיר רחמיו ורחמי העומדים שם. ולזה אמר יש לנו אב זקן וראוי לך לרחם עלינו. וכן סיפר לו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי. לרמוז לו שלא יאמר אחר שיש לזה הזקן י"ב בנים לא ידאג כ"כ על זה. כי יש לך לידע שכל בניו ונשיו אינן חשובין בעיניו לכלום. אלא אלו השנים שילדו לו אשתו העקרית והקרובה לו. והאחד נטרף ולא ראיתיו עד הנה. ובזה נראה שהיה לו תקוה לראותו. ועכשיו כשלא יראה זה ימות מיד. וזהו ונפשו קשורה בנפשו ומיד תתפרד נפש הזקן ממנו להתקשר בנפש בנימן. וכן הודיעו שהוא היה ערב לאביו ולכן הוא מבקש ממנו על צד החסד שיקחהו לעבד עולם תחת הנער. אע"פ שלא יהיה הדין כך. ואם לא תרצה אין לי לעלות אל אבי בלא הנער. וזהו כי איך אעלה אל אבי. והודיעו בזה שברצונו או בעל כרחו יטלנו. ושהמלחמה לו פנים ואחור. באופן שכשראה זה יוסף מצא עצמו נצוח מיהודה. וזהו ולא יכול יוסף להתאפק. ורבותינו זכרונם לברכה משלו משל לשור שעסקיו רעים מנגח לזה ונושך לזה. וכשראה האריה לא מצא עצמו. כן יוסף שהוא שור היה מנגח לזה בדבריו ויאסוף אותו אל משמר. ונושך לזה ויקח מאתם את שמעון. אבל כשבא יהודה שהוא האריה וסדר טענותיו ומלחמתו כנגדו. לא מצא עצמו דכתיב ולא יכול יוסף להתאפק. ואולי לא היה יכול להתאפק לפי שהיה רוצה לבכות כי נכמרו רחמיו על אביו ועל אחיו. ולפי שאין נאות למלך לבכות בפני העם שנראה שהוא רך הלבב. אמר שיוציאו כל איש מלפניו. וכצאתם ויתן את קולו בבכי:

ואמר ויט שכמו לסבול. לרמוז שהחכם בחכמתו מפרק הרים ומשבר סלעים המחלוקות ומחלקה לכמה פעמים. כאומרו הלא כה דברי כאש נאום השם וכפטיש יפוצץ סלע. כן החכם בפלפולו משבר הרים הקשים ומחליקן בדברי פיו. ולכן קראו שם החכמים סיני ועוקר הרים. לפי שהם שוחקים ופוצצים הסלעים וההלכות הקשים והעמוקים. וזהו אבנים שחקו מים. וזהו שאמר קהלת מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה. אשר פירושו אצלי בפירוש קהלת. שבא להורות על מעלת החכם שידע בחכמתו להפשיט ולהחליק הדברים הקשים כאבן והמים השורפים האש וזהו מי הוא זה ואי זה הוא שיהיה לו כח כאיש החכם שיודע בחכמתו להפשיר ולצנן הדברים השורפים והקשים לעשותן מיד פושרים. וזהו פשר דבר הקשה כמו דבר אדוני הארץ אתנו קשות. חכמת אדם תאיר פניו רוצה לומר חכמת אדם מאיר פני הדבר. ולא פני אדם. כענין שישאר דבר דבור על אופניו. כאומרו תפוחי זהב במשכיות כסף וגומר. כי הזהב הוא יותר קשה מהכסף ויותר שוה. ובזהב ובדברים הקשים עושים משכיות וציורים בכסף. כן הוא דבר דבור על אופניו. כי בדבר הקשה שהיא התורה משיבין ומחליקין כל הדברים להיות דבר דבור על אופני הדבר. והוא כמו לבעבור סבב את פני הדבר. וזהו תאיר פניו פני הדבר. ועוז פניו ישונה. כלומר חכמת אדם מאיר פני הדבר הקשה והחשוך. ואף אם יהיה זה הדבר יותר עז וקשה. החכם בחכמתו משנה פני אותו דבר העז והקשה. וכל זה בעיון נמרץ ובהשקפה נפלאה ובטורח גדול עד שמתישים כחם. ולכן בירך לומדי התורה ברך השם חילו. שיהיו חזקים בכחם ובגבורתם להחליק הדברים. וזהו יששכר חמור גרם. בעל עצמות ובעל כח להגות בתורה יומם ולילה. וזהו רובץ בין המשפתים. ולא ע"ג מטה. כי לפעמים החכם ישן על הארץ ולא ינום ולא יישן עד יוציא כנוגה צדקו ודינו. ולכן אמר ויט שכמו לסבול. שמטה שכמו על הדבר החזק והקשה להפשירו ולפוצצו ולכובשו לו לעבד עולם. וזהו ויהי למס עובד. רוצה לומר זה הדבר הקשה הוא למס עובד לו וכעבד לעולם יתננו. אל כל אשר יחפוץ יטנו. וכל זה עושה לפי שממתין התענוג האמתי והשכר הקיים מאת השם ית'. כמאמר לאה נתן אלהים שכרי. ולכן אמר משה רבינו עליו השלום שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. זבולון היה מרויח שכרו בצאתו בדרכים ובימים. ויששכר היה קונה עולמו ושכרו אתו בהיותו באהלי החכמה והתבונה. כמו שהיה עושה אביו יעקב איש תם יושב אהלים אהלו של שם ואהלו של עבר. וכן אהל של מעלה ואהל של מטה. וזהו התענוג האמתי כשהוא יושב בישיבתו וכל צבא השמים והתלמידים עומדים עליו מימינו ומשמאלו והוא יושב ושבע מקול הקורא. כמו שפירשתי במסכת אבות על מרבה ישיבה מרבה חכמה. שהוא כנגד מרבה בשר מרבה רמה. כי מצד תענוגיו מרבה בשר. והבעל ישיבה מרבה חכמה וקנה שם טוב וקנה לעצמו ד"ת. וזהו כנגד שם טוב וזהו ויששכר באהליך. עד שבסבת זה עמים הר יקראו לקבל הוראות החכמה. ואז יזבחו זבחי צדק. לרמוז מה שאמר עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. ואם הוא על אוה"ע יהיה כמו שאמר והלכו עמים רבים וגומר כי מציון תצא תורה. ואם הוא על ישראל שהולכים לירושלם למקום הסנהדרין ושם יזבחו זבחי צדק מהקרבנות כי שפע ימים יינקו שיונקים מהוראות התורה. ומדדי התורה שבכתב ותורה שבע"פ. וזהו שפע ימים יינקו ב' ימים. ובאותם ב' ימים שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה ספונים וטמונים סודות התורה. וזהו ושפוני טמוני חול. ואמר טמוני חול להורות שהסודות הן דבר שבחשאי. כמו שאמר דבש וחלב תחת לשונך. ואמר דברים שהם כבשונו של עולם. וכמו שאמרו חגור חרבך על ירך גבור מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר. וזהו רמז על סודות התורה שראוי שיהיו בחשאי ולא בקולי קולות. וזהו ושפוני טמוני חול. כי החול אם תמצא כלי מנוקב לא ישמיע קול. מה שאין כן בדברים אחרים. וזהו שאמר ויך את המצרי ויטמנהו בחול שאמרו בילמדנו. שטמן זה הסוד בין ישראל שנדמו לחול שנאמר וכחול אשר על שפת הים. וחשב משה שיהיה טמון ביניהם כמו שאמרו שלא גילו מסתורים שלהם ובא אותו רשע וגילה הדבר. ולכן אמר בכאן ושפוני טמוני חול על הסודות שנתגלו בשבט יששכר ולחכמי ישראל ולנביאים. כאומרם לך אני מגלה טעם פרה אדומה ולא לאחרים. וזהו שאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא מהשכר האמתי. וכל זה כנגד ותקרא שמו יששכר: