Quotation_auto על עזרא 8:7

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק כתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו ביום השלישי של שבטים שנאמר ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי. ביום השלילשי של מתן תורה שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר. ביום השלישי של מרגלים שנאמר ונחבתם שמה שלשת ימים. ביום השלישי של יונה שנאמר ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים. ביום השלישי של עולי גולה שנאמר ונחנה שם ימים שלשה. ביום השלישי של תחית המתים שנאמר יחיינו מיומים. ביום השלישי של אסתר שנאמר ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות. באיזה זכות רבנן אמרי בזכות ביום השלישי של מתן תורה. ור' לוי אמר בזכות יום שלישי של אברהם. ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מה ראה [ראה] ענן קשור בהר אמר דומה לי שאותו המקום שאמר לי הקב"ה להקריב את בני שם. אמר ליצחק רואה אתה מה שאני רואה א"ל הן אמר לשני נעריו רואים אתם מה שאני רואה א"ל לאו אמר הואיל והחמור אינו רואה ואתם אינכם רואים שבו פה עם החמור. רבנן מייתי לה מן הכא ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וגו' עבדך ואמתך ושורך וחמורך:

דבר אחר לפי שנאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה יכול תקדים חטאת לעולה בכל מקום תלמוד לומר ופר שני תקח לחטאת. יכול תקדים עולה לחטאת בכל מעשה תלמוד לומר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה'. הא כיצד דם חטאת קודם לדם עולה מפני שמרצה. (אימורי) [אברי] עולה קודמין לאימורי חטאת מפני (שיש) [שהן] כליל לאישים. ר"ש אומר מה תלמוד לומר ופרשני אם ללמד שהן שנים הרי כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה אם כן למה נאמר ופרשני. שיכול שתהא נאכלת חטאת זו תלמוד לומר ופר שני שני לעולה. מה עולה אינה נאכלת אף חטאת זו אינה נאכלת. כיוצא בו אמר ר' יוסי והבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל פרים שנים עשר [על כל] ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה (שעירי) [צפירי] חטאת שנים עשר הכל עולה לה', אפשר לומר חטאת עולה. אלא מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת. וכן היה רבי יהודה אומר על עבודה זרה הביאום. ר' שמעון אומר כל מקום שנאמר עגל בתורה סתם בןשנה שנאמר עגל וכבש בני שנה. בן בקר בן שתי שנים שנאמר עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה. תמימים אף בשנים. פר סתם בן שלש שנים ובני ארבע ובני חמש כשרין אלא שאין מביאין את הזקנים מפני הכבוד:

אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום היה משה הולך ועומד לו על פתח [אהליהם] והשכינה מקדמת ואומרת לו כך וכך תינוקות יש באהל הזה, מנין שנאמר ויפקד אותם משה על פי ה' כאשר צוה, כשם שהשכינה אומרת לו השבט הזה הוא חביב להקב"ה ביותר, ולמה מכל השבטים לא נבחר אלא השבט הזה בלבד שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל, אלא ברא הקב"ה ימים וברר לו אחד מהם שנאמר ימים יוצרו ולא אחד בהם, ואי זה [הוא] יום השבת. ברא שנים ולו אחד [מהם] שנאמר [ושבתה הארץ שבת לה', ברא שבועים ולו אחד מהם שנאמר] וקדשתם את שנת החמשים שנה. ברא ארצות ובחר אחת צהן זו ארץ ישראל שנאמר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. ברא רקיעים ובחר לו אחד מהם שנאמר סולו לרוכב בערבות. ברא [שבעים] אומות ובחר לו ישראל שנאמר ובך בחר ה' אלהיך וגו', ברא שבטים ובחר לו אחד מהם זה שבט לוי שנאמר ובחור אותי, לפיכך הוא מחחב אותם ביותר ואומר למשה בכל פעם פקוד את בני לוי. למה אמר כל זכר ולא מזכיר שם נקבה [מפני שכבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים שנאמר כל זכר, לכך] אמר דוד הנה נחלת ה' בנים אלו הזכרים (ולא) [ואם] באו הנקבות אף הם שכר פרי הבטן. ולמה פוקד אותם בכל פעם ופעם לפי שהוא טכסים שלו והמלך שמח בטכסים שלו הרבה, ואתה מוצא שכל שבטו של לוי ממועט, ולמה היו מועטין לפי שהיו רואין את השכינה. ואף כשעלו ישראל מן הגולה [בקשו מהן] ולא מצאו (מהן) שהיו מועטין שנאמר ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם, אמר הקב"ה בעולם הזה היו מועטין על ידי שהיו רואין את כבודי, שנאמר כי לא יראני האדם וחי אבל לעוה"ב כשאחזיר שכינתי לציון אני נגלה בכבודי על כל ישראל ורואים אותי וחיים לעולם שנאמר כי עין בעין יראו, ולא עוד אלא מראין זה לזה באצבע שנאמר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות. ואומר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה: