צרור המור על התורה
ואמר וישמע אברם כי נשבה אחיו. להורות על מה שאמרתי כי אחר שאמר ויגד לאברם העברי ידוע הוא שידע כי נשבה אחיו ואם כן איך אמר וישמע אברם. אבל הרצון בו כמו כי שומע יוסף כלומר ממה שידע מזאת המלחמה הבין ורצה כי לא נשבה לוט אלא בשביל שהיה אחיו ומשנאתם אותו עשו זה. ולכן אמר וירק את חניכיו ילידי ביתו מחונכים במצות ומגודלים בנעוריהם עמו ולא רצה שילך עמו איש אחר. וזאת היא דעת רז"ל שאמרו כי אליעזר לבדו היה בגימטריא מספרו כך. והרי הכתוב אומר וקורא ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. אבל הכוונה להם כי כולם היו מחונכים במצות וילידי ביתו כאליעזר ולא עבר זר בתוכם. ולכן אליעזר היה לבדו הולך עמהם כי אלקי אברהם היה בעזרם. וזהו הוא ועבדיו כי הוא עומד בין ההדסים. ולהורות כי סבת המלחמה היתה בשביל אברהם תמצא שאמר וישב את כל הרכוש וגם את לוט בן אחיו. כי לא היה לו לומר אלא וישב כל הרכוש ואת לוט אחיו. למה אמר וגם את לוט. אבל נראה כי לפי שהמלכים כוונתם היתה על לוט שמו אותו באמצע המערכה לשומרו. ולכן הוצרך אברהם להשיב את כל הרכוש בראשונה. ואח"כ אמר כי גם נכנס באמצע המערכה להציל את לוט אחיו. וכאן לא אמר בן אחיו אלא אחיו ממש לפי שהם היו סוברים שהיה אחיו. אח"כ אמר מלך סדום לקראתו. להורות על מה שאמרנו כי הוא נפל באחת הפחתים והיה ראוי למות שם כפי סכנת הבארות אלא שיצא לקראת אברהם ובזכותו כפי דעת רז"ל. ולזה אמר אחרי שובו מהכות את כדרלעומר כי ידוע הוא. אבל הרצון בו שזה היה פלא גמור שעמד מלך סדום בבור בעוד שהלך הפליט להגיד לאברהם ולקח חניכיו וילדיו ורדף אחריהם והכם. ואחר כל זה יצא מלך סדום לקראתו בזכות אברהם. וראוי היה שיאמר מיד אחר ויצא מלך סדום וגו' ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש. ולמה הפסיק בינתיים ומלכי צדק מלך שלם וגו' ויברכהו ויאמר ברוך אברם. ואולי הרמז בזה כי מלך סדום נתיירא לשאול שאלה זו כי היתה גדולה כי מן הדין הכל היה שלו אחר שקנאה במלחמה. וכשראה הכבוד שעשה לו מלכי צדק וראה נדבת לבו של אברהם שנתן למלכי צדק מעשר מכל. אז אמר נדיב הוא זה ולא ישיב פני ריקם. ולכן אמר מיד ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש וכו'. ואולי הטעם בזה גם כן לפי שמלך סדום יצא לקראת אברהם והוא היה משולל מכל והיה ראוי לו כשיצא לקראת אברהם שיוליך בידו מנחה ונסך לתת לו כדרך המלכים וכל שכן שעשה לו טובה גדולה והציל נפשו ונפש עמו וכשלא ראה בידו מאומה ומיד יצא מלכי צדק ומנחה בידו מלחם ויין. הפסיק הענין וכתב ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. ואחר שקיבל מנחתו וברכו התחיל לסדר שאלתו ואמר תן לי הנפש. ואמר הוציא לחם ויין כי כן עושין ליגעי המלחמה להחזיקם ולסעדם. כמו שעושים להולכי המלחמה שמאכלם ראוי שיהיה לחם ויין בענין שיתחזקו. ולכן תמצא שכתוב בסוף פרשת כי תבא לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם ותבאו אל המקום הזה ויצא עוג מלך הבשן. להורות הנסים שהשם עשה עמם כי היה מזונם המן שהיה מאכל דק מאד וזה היה טוב למשרתים לפני המלך ואין יוצאים מהיכל המלך לשום דבר. אבל מי שצריך להלחם עם מלכים רבים ועצומים כמו סיחון ועוג אשר גובה ארזים גבהם היה ראוי שיאכלו מאכל חזק כמו לחם ויין שהם סועדים ומחזקים הלב. ואמר בכאן שהיה להפך כי לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם אלא המן מאכל דק מאד. ועם כל זה ותבאו אל המקום הזה ויצא סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן ונכם שלא כמנהג העולם אלא בדרך פלא. ולכן אמר בכאן ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין לחזקם לפי שהם יגעים. ואולי נתיירא גם כן שיבאו עליו מלכים אחרים או קרובי המלכים למלחמה ולכן הוציא לחם ויין. ואולי הוציא לחם ויין להורות לו שהיה בשלום עמו ומבקש אהבתו ולא היה בלבו שנאה כלל כאומרם ז"ל על שהיו אלו מבניו. ולחם ויין הוא כמו שאלת שלום כמו שאמר על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. והלא לחם ומים היו לישראל אלא על שלא קדמו אותם לשלום. וכן בכאן אמר הוציא לחם ויין:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר כי לא ישא לפשעכם למה שהוא שליח וכל מה שהשליח מצווה לעשות הוא עושה אבל אני נושא לכם פנים שנאמר ישא ה' פניו. אמר דוד רבונו של עולם ולמלאך אתה מוסרני שאינו נושא פנים מי יוכל לעמוד בו אם עונות תשמר יה וגו', אם תאמר שהסליחה אינה עמך עמך היא הדא הוא דכתיב כי עמך הסליחה למען תורא. כי שמי בקרבו שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך ומלאך. אמר ליה משה איני מבקש שילך מלאך עמנו אם אין פניך הולכים וגו'. אם אין אתה מהלך עמנו אין אנו זזין ממקומנו. אמר הקב"ה חייך אפילו מלאך לא אשלח לפניך שנאמר ושלחתי את הצרעה. כיצד היו האמוריים מתים אמר רבי לוי שתי צרעות היה מזווג לכל אחד ואחד כל אחת ואחת היתה שופכת ארסה בתוך עיניו ומיד היה מת. רבי חייא בר אבא אמר כיצד היו מתים חלחול היה נכנס בהן והיו מתריזין והיו מתין. רבי ברכיה אמר הקב"ה היה אוסרן לפני ישראל והיו באין והורגין אותן שנאמר ויתן ה' אלקינו בידנו כאדם שאוסר שונאו לפני בנו. אם תאמר קטנים היו האמוריים הקב"ה משבחם אשר כגבה ארזים גבהו. ומה הייתי עושה להם ואשמיד פריו ממעל וגו' זה השר שלהן. ושרשיו מתחת אלו האמוריים, אמר הקב"ה בעולם הזה שלחתי לפניהם מלאך והיה מכרית אומות העולם, אבל לעולם הבא אליהו זכור לטוב אשלח לכם שנאמר הנני שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. מנא הא מילתא דאמרי אינשי כי הוינן זוטרי לגברי השתא דקשישנא לדרדקי, דכתיב מעיקרא וה' הולך לפניהם יומם ולבסוף כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך. אמר ליה ההוא אפיקורוס לרב אידי כתיב ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מבעיא ליה. אמר ליה זה מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב כי שמי בקרבו. אי הכי נפלחו ליה, כתיב אל תמר בו, אל תמירני בו, אם כן לא ישא לפשעכם למה לי. אמר ליה הימנותא בידו דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה דכתיב ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה:
ילקוט שמעוני על התורה
את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם וגו' מלמד כשעברו ישראל את הירדן אין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם וכל העומד בפניהם מיד נתרז. תנא צרעה לא עברה עמהם, והכתיב ושלחתי את הצרעה, אמר ריש לקיש על שפת הירדן עמדה וזרקה בהן מרה וסימתה עיניהם מלמעלה וסרסים מלמטה שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי. רב פפא אמר שתי צרעות הוו חדא דמשה וחדא דיהושע, דמשה לא עברה דיהושע עברה. שלש מלחמות של מהומה הבטיח הקב"ה לישראל בכניסתן לארץ שנאמר את אימתי וגו', ונתנם ה' אלקיך לפניך, והמם מהומה גדולה. ורבנן ילפי מהכא ויהומם ה' לפני ישראל, ויהם ה' את סיסרא, וירעם ה' בקול גדול וגו' ויהמם, אחד לשעבר וברקים רב ויהמם. ואחת בימי גוג ומגוג ביום ההוא תהיה מהומת ה' רבה וגו':