Quotation_auto על קהלת ז:1

אחר כך סיפר שעלו עם יוסף כל זקני ארץ מצרים חכמי פרעה ויועציו. וכשראו שעלו הזקנים. עלו עמו גם רכב גם פרשים מזויינים אולי יקרה להם מלחמה. וכל זה להורות על מעלת יעקב כי בחייו ברדתו למצרים לא הזכיר כן לקיים ויום המות מיום הולדו. ואמר ויהי המחנה כבד מאד. להורות על כבוד אלהי ישראל שעלה עמהם שנאמר אנכי אעלך גם עלה. ואמר שעשו מספד גדול בגורן האטד עד שקראו שמו אבל מצרים. וראוי היה שיאמר אבל ישראל. אבל אמרו בזוהר כי חכמי יועצי פרעה וזקניו וחרטומיו ראו בכישופם הרעה הגדולה העתידה לבא למצרים בסבת ישראל. והמכות הגדולות שעתידות לבא עליהם כאומרו הנה י"ד ה' הויה במקנך. וזהו גורן האטד כי אט"ד עולה י"ד. וזהו ויבואו עד גורן האטד ויספדו שם מספד גדול מאד. וכשראה יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד אמרו אבל כבד זה למצרים עד שהוקבע שם המקום אבל מצרים. ורמז גם כן שהכנעני ראה גם כן הרעה הגדולה העתידה לבא עליהם כדכתיב נמוגו כל יושבי כנען ולכן תלוי קללתם במצרים. וזהו וירא יושב הארץ הכנעני את האבל וייראו מאד והסבו הקללה למצרים ויאמרו אבל כבד זה למצרים. וזה וזה נתקיים בידם. ונהרגו אלו ואלו וניצולו ישראל מהאבילות הזה. ולכן תמצא שהפסיק בתוך זה האבילות וכתב ויעש לאביו אבל שבעת ימים וירא יושב הארץ הכנעני את האבל וגו'. ויעשו בניו לו כן כאשר צום. וכאן היה ראוי לכתוב ויעש לאביו אבל שבעת ימים. אבל הפסיק בין אבילות מצרים וכנען וכתב ויעש לאביו אבל. להורות ולרמוז שזה האבילות יהפך עליהם ולא על ישראל. ואם באולי היה ראוי לבא על ישראל שום אבילות. אמר שנתקיים בשבעת ימי אבלות של יעקב. ולכן כתב בנתיים ויעש לאביו אבל שבעת ימים. וקצת רמיזה מצאתי מזה במדרש ויבואו עד גורן האטד. רבי ישמעאל בר נחמני אמר אלו הכנעניים שהיו ראוים לידוש כאטד. ובזכות מי ניצולו בזכות וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד. ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד אפילו סוסים ואפילו חמורים בכותו. ואולי רמזו סוסים על כנען דכתיב ואת סוסיהם תעקר. וחמורים על המצריים שנאמר אשר בשר חמורים בשרם. ואמר וישאו אותו בניו ארצה כנען. לרמוז שנשאוהו משם לגורן האטד. והוליכוהו למערב וקברו אותו במערת המכפלה:

והנשיאים הביאו את אבני השהם. כתיב וילקטו אותו בבקר בבקר וכתיב והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן. והנשיאים הביאו תנא נשיאים ממש וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין. ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל זה שאמר הכתוב טוב שם משמן טוב טוב היה שמו של בצלאל משמן הטוב למה שפרסמו הקב"ה שנאמר ראו קרא ה' בשם. מזכירין ומניחין ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן שבח לו שבח לאביו שבח למשפחתו שבח לשבטו שכן יצא ממנו. מזכירין ומשחקים ושם אמו שלומית בת דברי גנאי לו גנאי לאביו גנאי לשבטו גנאי למשפחתו שכך יצא ממנו. עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח גנאי לו לאביו גנאי לשבטו גנאי למשפחתו. ראו קרא ה' בשם מה צורך היה להזכר כאן חור אלא שנתן חור נפשו על הקב"ה כשבקשו ישראל לעבוד עבודה זרה ולא הניח להם עמדו והרגו אותו אמר ליה הקב"ה חייך שאני פורע לך. משל למה הדבר דומה למלך שמרדו לגיונותיו עליו עמד שר צבא שלו ונלחם בהם אמר להם במלך אתם מורדין עמדו עליו והרגוהו בא המלך אמר היכן הוא שר צבא שלי אמרו לו הרגו אותו לגיונות. אמר המלך חייך אילו ממון נתת לי הייתי פורע לך עכשיו נפשך נתת עלי חייך כל בנים שיש לך אני אגדלם בעולם ואעשה אותן דוכסין ואיפרכין. כך חור נתן נפשו על הקב"ה במעשה העגל אמר ליה הקב"ה חייך כל בניך אני מגדלן בעולם הזה שנאמר ראו קרא ה' בשם וגו' וימלא אותו רוח אלהים. ולא תאמר בצלאל בלבד אלא כל מי שהיה עוסק במלאכת המשכן נתן בהם הקב"ה בינה וחכמה ודעת שנאמר ויעשו כל חכם לב ולא תאמר בבני אדם אלא אפילו בהמה וחיה ומכלם לא נתפרסם אלא בצלאל שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל: