Quotation_auto על קהלת ז:9

הלכה אדם מישראל שקדש אשה מי צריך ליתן שכר כתב קדושין כך שנו חכמים אין כותבין שטרי ארוסין ונשואין אלא מדעת שניהן והחתן נותן שכר. זה שאמר הכתוב מעת להשליך אבנים זה משה וישלך משה את הלוחות ועת כנוס אבנים ועת היה שהחזירם לישראל שנאמר פסל לך. וזה שאמר הכתוב אל תבהל ברוחך לכעוס ומי זה שכעס זה משה דכתיב ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות אמר לו הקב"ה משה היית מפיג חמתך בלוחות הברית מבקש את שאפיג את חמתי ואת רואה שאין העולם יכול לעמוד אפילו שעה. אמר לו ומה יש לי לעשות לך לתת עליך קטדיקי את שברת ואת מחליף. פסל לך כתיב והשיב וגו' או את הפקדון אשר הפקד אותו אמר לו הקב"ה הלוחות לא היו מופקדות בידך. והיה נכון לבקר (כתוב ברמז רפ"ב) וכתבת על הלוחות וכתיב והלוחות מעשה אלהים המה משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שקדש את האשה והלך והביא את הלבלר ואת הדיו ואת הקולמוס ואת השטר ואת העדים. קלקלה היא מביאה את הכל דיה שיתן לה המלך כתב וזכר יד שלו. אתה שברת אותם אתה מחליף אותם: