Quotation_auto על רות 1:5

ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים מאי כחצות אילימא דאמר ליה נמי הקב"ה כחצות ומי איכא ספיקא ברקיע אלא דאמר ליה למחר בחצות כי השתא ואתא איהו ואמר כחצות, ודוד מנא הוה ידע, דוד סימנא הוה ליה כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכו', ר' זירא אמר לעולם משה מידע הוה ידע דוד נמי מידע הוה ידע אלא דוד כנור למה ליה, לאיתעוריה משנתיה, ומשה הא דאמר כחצות סבר שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא דאמר מר למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז, רב אשי אמר משה רבינו בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר פלגא דליליא הוה קאי והכי קאמר להו משה למחר כי השתא אני יוצא בתוך מצרים, זה שאמר הכתוב מקים דבר עבדו זה משה דכתיב ביה לא כן עבדי משה, ועצת מלאכיו ישלים [זה משה] דכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא אמר הקב"ה כבר כתבתי ואמרתי עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ויהא משה נראה כמכזב אלא הוא אמר כחצי הלילה אף אני כחצי הלילה, דוד אמר חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך על משפטים שהבאת על מצרים ועל צדקה שעשית עם אבותינו במצרים שלא היו בידן מצוות שיגאלו בהן ונתת להן שתי מצוות דם פסח ודם מילה, תני ר' שמעון בן יוחאי משה שאינו יודע לא עתותיו ולא רגעיו של לילה לפיכך הוא נכנס ואמר כחצות אבל הקב"ה שהוא יודע עתותיו ורגעיו של לילה לפיכך נכנס כחוט השערה, ומת כל בכור בכור לאיש בכור לאשה בכור לזכר בכור לנקבה, הא כיצד איש אחד בא על עשר נשים והן יולדות עשרה בנים נמצאו כולן בכורי נשים, עשרה אנשים באים על אשה אחת והיא יולדת עשרה בנים נמצאו כולן בכורי אנשים, הגע עצמך שאין שם בכור לא לאיש ולא לאשה ומה אני מקיים כי אין בית אשר אין שם מת אמר ר' אבא בר אחא אפוטרופוס של בית היה מת כמה דאת אמר [שמרי] הראש כי לא (היה) בכור וישימהו אביהו לראש, תני בשם ר' נתן ביום שמת בכורו של אחד מהן היה צר איקונין שלו בתוך ביתו ואותו היום היתה נדקת ונשחקת ונזרת והיה קשה עליהן כאילו באותו היום קברום, אמר ר' יודן לפי שהיו המצריים קוברין תוך בתיהן והיו הכלבים נכנסין דרך הכוכין ומשמטין הבכורות ומתעדנין בהן והיה קשה עליהן כאילו באותו היום קברום, מבכור פרעה מגיד שפרעה היה בכור ונכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן ואמרו להם בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון, אלא איתון ונפיק אלין עבראי מביננא, ואי לא אלין עמא מייתין, אמרין עשרה בנין לחד מנן ימות חד מנהון ולא יפקון אלין עבראי, אמרין אלא סמא דמילתא ניזיל לן לגבי פרעה דהוא בכור דילמא דהוא חייס על נפשיה ומפיק אלין עבראי מביננן, אזלון לגבי פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר על הלין עמא אתא עליהון וכדא קום ואפיק אלין עבראי מביננן ואם לאו אלין עמא מייתין אמר צאו וקפחו שוקיהן של אלו אנא אמר אי נפשאי אי נפשיהון דאלין עבראי ואתון אמרין יזלון עבראי מיד יצאו הבכורות והרגו באבותיהם ששים רבוא, ר' אבין בשם ר' יהודה בן פזי בתיה בת פרעה בכורה היתה בזכות מה נצולה בתפילתו של משה שנאמר לא יכבה בלילה נרה ליל כתיב כמה דאת אמר ליל שמורים, עד בכור השפחה ר' הונא בשם ר' אחא בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אפילו שפחות הנמכרות לרחיים היו אומרות רצוננו בשעבודנו וישראל בשעבודן, אמר ר' יהודה בן פזי מסורת אגדה היא בשעה שירדה שרה למצרים כדנוה לרחיים (אסרוה לרחיים), וכל בכור בהמה ר' הונא אמר אם אדם חטא בהמה מה חטאה, אלא לפי שהיו המצריים משתחוים לטלאים שלא יהו המצריים אומרים קשה יראתנו שהביאה עלינו את הפורענות, קשה יראתנו שעמדה על עצמה, קשה יראתנו שלא שלט בה פורענות, ר' זכריה חתניה דר' לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה, ממי אתה למד מאיוב הבקר היו חורשות, כשדים שמו שלשה ראשים, אש אלהים נפלה מן השמים, ואחר כך ויקח לו חרש להתגרד בו, אף במחלון וכליון בתחילה מתו סוסיהן וגמליהן ואחר כך מת הוא וימת אלימלך ואחר כך מתו שנאמר וימותו גם שניהם ואחר כך מתה היא, ואף נגעים הבאין על האדם בתחילה הוא מתחיל בביתו אם חזר בו טעון חליצה וחלצו את האבנים ואם לא חזר בו טעון נתיצה ונתץ את הבית, ואחר כך הוא מתחיל בבגדיו ואם חזר בו טעונין קריעה וקרע אותו מן הבגד, ואם לא חזר בו טעון שריפה ושרף את הבגד, ואחר כך הוא מתחיל בגופו אם חזר חוזר ואם לאו בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, אף במצרים כן בתחילה פגעה מדת הדין בממונם ויך גפנם ותאנתם ויסגר לברד בעירם ואחר כך ויך כל בכור במצרים: