Quotation_auto על שמות 10:22

אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך. ראובן הוה ידע לשמעון סהדי אמר ליה אתי אסהיד לי הדא סהדותא אמר ליה אין כשנכנו לדין חזר בו ורוח הקודש אומר לו והפתית בשפתיך הכנסת אותו לדין וחזרת בך. למחר אתית סהדי לראובן גבי שמעון מה יעשה כאשר עשה לו אל תאמר כאשר עשה לי אעשה לו אשיב לאיש כפעלו והלא כבר נתנה תורה איפופסין והוא עד או ראה או ידעאם לוא יגיד ונשא עונו. [ושמעה קול אלה הה"ד] וחולק עם גנב שונא נפשו מעשה בשלטון אחד שהיה הורג את הקבלנין (ומגייר) [ומתיר] את הגנבים והיו הכל מליזין עליו לומר שאינו עושה כראוי, מה עשה הוציא כרוז במדינה ואמר כל עמא לקומפון מה עשה הביא חולדות ונתן לפניהם מנות ומוליכות אותם לחורים למחר הוציא כרוז ואמר כל עמא לקומפון מה עשה הביא חולדות ונתן לפניהם מנות וסתם את החורים ומוצאים אותם מסותמות ומחזירות אותם למקומן לומר שאין הכל אלא מן הקבלנים. הרי מן השלטון מן המעשה מנין. גנב ראובן לשמעון ולוי ידע ביה אמר ליה אל תפרסמני ואנא יהיבנא לך פלגא למחר נכנסו לבית הכנסת ושמעו קול החזן מכריז ואומר מאן גנב לשמעון ולוי קאים תמן והלא נתנה תורה איפופסין והוא עד או ראה או ידע אל תהי שבועה קלה בעיניך זכריה חמי לה ואשוב ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה מה הוא עפה שייטה כד"א ויעף אלי אחד מן השרפים וגו' ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה. אמר ר' אבהו אפילו עורו של פיל ועורו של גמל אינם כמדה הזה ואת אמרת כן זאת האלה היוצאה על פני כל הארץ. מהיכן יצא מפתחו של היכל דתנן פתחו של היכל ארכו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה. אמר ר' איבו מפני מה משביעין את האדם בספר תורה ומביאין לפניו נודות נפוחין לומר אתמול היה הנוד הזה מלא גידים ועצמות ועכשיו ריק מכלם כך המשביע חברו סוף שיצא ריקם מממונו א"ר אסי על שקר. רבי אבא אומר אפילו על אמת. ר' ינאי הוה יתיב ודריש על הדא דרבי יונה אמר רבי סימון אין מוסרין את השבועה למי שהוא חשוד על השבועה ואין נותנין את השבועה למי שהוא רץ אחר השבועה. הוה עובדא בבר תלמיון וסייעא (לרבנן) [לרב אסי] עובדא בחד גברא דאפקיד גבי בר תלמיון מאה דינרין אזל בעא להון מניה א"ל מה דאפקדת גבי מסרית בידך א"ל אישתבע ליה מה עבד בר תלמיון נטל חד קנה וחקקיה ויהב ביה הלין דינרי ושדי מסתמיך עליה א"ל צור הדא קניא בידך עד דאנא משתבע לך, [כיון דמטא לבי כנישתא] אמר מארי' דהדין [ביתא] מה דמסרת בידי מסרית בידך ההוא מן כובדיה נסתיה ואשקליה לארעא שריין הלין דינרי מתבדרין ושרי ההוא מלקט א"ל לקט לקט דמן דידך אנת מלקט. שבועת י"י תהיה בין שניהם שאינה זזה מבין שניהם (כתוב לעיל). הוצאתיה וגו' ובאה אל בית הגנב א"ר שמואל בר נחמן מלאכי חבלה אין להון קפצין שנאמר משוט בארץ ומתהלך בה וכתיב ולנה בתוך ביתו. א"ר אבא בר כהנא דברים שאין האש שורפתן שבועת שוא מכלה אותן. דרכה של אש לאוכל עצים ברם הכא וכלתו ואתעציו ואת אבניו. רבי יוסי בר חנינא פתר קריא בסוטה. נפש כי תחטא היא שחטאה על בעלה שהוא זנה ומפרנסה והיא הולכת ומקלקלת עם אחר. ושמעה קול אלה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. והוא עד ועד אין בה. או ראה ונסתרה והיא נטמאה. או ידע ונעלם מעיני אישה. אם לוא יגיד ונשא עונו אם לא תגיד לכהן וצבתה בטנה ונפלה ירכה. רבי פנחס פתר קריא בישראל נפש כי תחטא וארא והנה חטאתם לי"י אלקיכם ושמעה קול אלה ואת קולו שמענו מתוך האש. א"ר יוחנן קומפרמסאות נתנו ביניהם שאינו כופר בהן והם אינם כופרין בו. א"ר יצחק זה שמשביע את לגיונותיו אינו משביען אלא בסייף לומר כל הועבר על התנאין הללו יהא הסייף הזה עובר על ראשו הוא נשבע להם שנאמר ואשבע לך ואבא בברית אותך והן נשבעין לו שנאמר לעבדך בברית ה' אלקיך ובאלתו אין אלה אלא שבועה שנאמר בשבועת האלה, כיון שעברו ישראל על התנאי אמר להם הקב"ה אף אני אעשה זאת לכם וגו' והבאתי עליכם חרב וגו'. והוא עד [אלו ישראל] אתם עדי נאם ה'. או ראה אתה הראת לדעת. או ידע וידעת וגו' והשבות אל לבבך. אם לוא יגיד ונשא עונו אמר להם הקב"ה אם לא תגידו בגוים אלהותי אני פורע מכם אימתי כשיאמרו דרשו אל האובות וגו' םא לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר. רבי יוחנן וריש לקיש אמר הקב"ה אם לא יאמרו ישראל לעובדי אלילים כדבר הזה אין לו שחר על עצמו אינו מזריח אורה כטיצד מזריח אורה על אחרים. אמר רבי אבא בר כהנא חשך ואפלה שמשו בעולם הזה הדא הוא דכתיב ויהי חשך אפלה אבל תהו ובהו לא שמשו בעולם הזה. והיכן עתידין לשמש בכרך גדול הדא הוא דכתיב ונטה עליה קו תהו ואבני בהו. רבנן אמרין עובדי אלילים שלא קיימו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים אבל ישראל שקיימו את התורה שנתנה מתוך החשך כמא דאת אמר ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך עליהם הוא אומר ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה: