Quotation_auto על שמות 16:28

ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם ר' יהושע אומר א"ל הקב"ה למשה אמור לישראל הוצאתי אתכם ממצרים קרעתי לכם את הים הורדתי לכם המן העליתי לכם הבאר הגזתי לכם השלו )נלחמתי לכם את עמלק(ועשיתי לכם נסים עד מתי אתם ממאנין לשמור מצותי. שמא תאמרו מצות הרבה הטלתי לכם והלא במרה צויתי לכם מצוה אחת לשמרה ולא שמרתם אותה. שמא תאמרו שכל מי שהוא משמר את השבת מה שכר נוטל עליו תלמוד לומר אשרי אנוש יעשה זארת וגו' הא למדנו שכל מי שמשמר השבת מרוחק מן העבירה. אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא א"ל דכתיב למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי א"ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא עד אנה מאנתם לשמור מצותי וגו':

תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. ומעשה בר"ג שאמר השכימו לי שבעה לעליה השכים ומצא שמונה אמר מי הוא זה שעלה שלא ברשות. מיד עמד שמואל הקטן על רגליו ואמר הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר את השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי. א"ל שב בני שב ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך אבל אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. ולאו שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינא הוה ומחמת כסופא הוא דעבד. כי הא דיתיב רבי )חייא(וקא דריש והריח ריח שום אמר מי שאכל שום יצא. עמד רבי חייא ויצא עמדו כולן ויצאו בשחר מצאו רבי שמעון ]ברבי[לרבי חייא אמר ליה אתה הוא שצערת לאבא אמר ליה חס ושלום לא תהא כזאת בישראל. ורבי חייא מהיכא גמר לה ממעשה דרבי מאיר דתניא מעשה באשה שבאה לבית מדרשו של רבי מאיר אמרה להם רבי אחד מכם קדשני בביאה. עמד רבי מאיר וכתב לה גט כריתות ונתן לה עמדו כולן וכתבו לה גט כריתות ונתנו לה. ורבי מאיר מהיכא גמר לה משמואל הקטן. ושמואל הקטן מהיכא גמר לה משכניה בן יחיאל דכתיב ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלקינו ונושב נשים נכריות. ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה מיהושע דכתיב ויאמר ה' אל יהושע קום לך וגו' חטא ישראל אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני מי חטא אמר ליה וכי דילטור אני. לך והטל גורלות. ואי בעית אימא ממשה דכתיב עד אנה מאנתם. תנו רבנן משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול. פעם אחת היו יושבין בעלית בן גוריא ביריחו ונתנה עליהם בת קול משמים יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה אלא שאין דורו ראוי לכך. נתנו עיניהם בהלל הזקן וכשמת אמרו עליו אי עניו אי הסיד תלמידו של עזרא. שוב פעם אחת היו יושבין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול משמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי לכך נתנו עיניהם בשמואל הקטן. וכשמת אמרו עליו אי עניו אי חסיד תלמידו של הלל. אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטליא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידין למיתי על עלמא. ואף על ר' יהודה בן בבא בקשו לומר כן אלא שנטרפה השעה שאין מספידין על הרוגי מלכות: