Quotation_auto על שמות 17:14

ובכאן ניתן רמז למשה שבעון זה לא יכנס לארץ וניתנה השררה ליהושע. וזהו ושים באזני יהושע. וזהו שאמרו שלשה צדיקים ניתן להם רמז. השנים הרגישו ונרמזו. והאחד לא הרגיש. מרדכי אמר לא לחנם עלתה אסתר לגדולה אלא שהקב"ה עתיד לעשות נס על ידה. ולכן מרדכי מתהלך וגו'. וכן דוד אמר גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך. ולא לחנם היה זה אלא לאות על גלות. מרע"ה רמזו לו ושים באזני יהושע כי הוא המכניסם לארץ. ולא נרמז. והתפלל אעברה נא ואראה. עד שהשיב לו הקב"ה רב לך. כבר רמזתי לך וחשבתי שאתה נכוה בפושרין ואי אתה נכוה בחמי חמין אני מפ' לך הרמוז בכתב אמת. וזהו קח את יהושע. וכשראה משה כי זאת המלחמה נצטוה בחסד ה' ובזכות אבות. בנה המזבח לכפרת החטא ולהודות לה'. ויקרא שמו ה' נסי. כלומר בדרך נס ובחסד ה' נעשה זה ולא בזכותי. ויאמר כי יד על כס יה. אחר שזה הרשע רצה לשים ידו על ירושלם כסא ה' שלא תבנה. והשם עשה עם ישראל נס בחסדו. אע"פ שלא היו ראוים. כן יהיה במלחמה העתידה שעתיד הש"י לעשות עם עמלק שאע"פ שישראל לא יהיו ראויין. יעשה למען שמו. ועוד אני סבור כי הטעם שנתנה זאת המלחמה ליהושע. לפי שלו היתה ראויה ולא לאחר לפי שכבר אז"ל עתידין בני עשו ליפול ביד בני בניה של רחל. שנא' אם לא יסחבום צעירי הצאן. הם יוסף ובנימן שהם קטנים שבשבטים. ולכן א"ל וצא הלחם בעמלק. כי לך ראוי. ולכן ויחלוש יהושע כי הוא חולש על גוים. וזהו כתוב זאת זכרון בספר התורה. ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק. על ידו ועל ידי זרעו. ולכן ברכו יעקב וזרעו יהיה מלא הגוים. כורת אותו שנאמר בו שני גוים בבטנך. ולכן המן הרשע נין עמלק נפל ביד מרדכי ואסתר לפי שהיו מבני בנימן. וזהו ושים באזני יהושע כי מחה אמחה על ידו ועל זרעו זכר עמלק:

ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר זקנים הראשונים אומרים כך מדה מהלכת על פני כל הדורות שוט שישראל לוקין בו סופו ללקות. ילמד כל אדם דרך ארץ מעמלק שבא להזיק ישראל ואבדו הקב"ה מחיי העולם הזה והעולם הבא שנאמר כי מחה אמחה. וכן ופרעה שבא להזיק את ישראל טבעו המקום בים סוף שנאמר ונער פרעה וחילו. וכן כל אומה ומלכות שבא להזיק את ישראל בו בדין דנן. לעולם אמרו במדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר כי בדבר אשר זדו עליהם. שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני בספר שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים ולא רבעים עד שמצאו מקרא בתורה כתוב זאת זכרון בספר זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה. זכרון מה שכתוב בנביאים. בספר מה שכתוב במגילה דברי רבי אלעזר המודעי. רבי אומר כתוב זאת מה שכתוב כאן, זכרון מה שכתוב במשנה תורה, בספר מה שכתוב בנביאים. קראה על פה לא יצא אתיא זכירה זכירה. כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר. וממאי דקריאה היא דלמא עיוני בעלמא. לא סלקא דעתך דתניא זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת לב אמור ומה אני מקיים זכור בפה:

ושים באזני יהושע מגיד שבאותו היום נמשח יהושע דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר זה אחד מארבעה צדיקים שניתן להם רמז שנים חשו ושנים לא חשו. משה ניתן לו רמז ולא חש. יעקב ניתן לו רמז ולא חש. דוד ומרדכי ניתן להם רמזו וחשו. משה מנין ושים באזני יהושע אמר לו יהושע מנחיל את ישראל הארץ ובסוף היה עומד ומתחנן שנאמר ואתחנן אל ה'. יעקב ניתן לו רמז ולא חש שנאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך ובסוף היה ירא ומתפחד שנאמר ויירא יעקב מאד אדם שהבטיחו המקום היה מתפחד אלא שאמר שמא יגרום החטא. דוד ניתן לו רמז וחש שנאמר גם את הארי גם (את) הדוב הכה עבדך אמר דוד וכי מה אני ספון שהכיתי חיות רעות הללו אלא אמר שמא דבר עתיד לארע את ישראל והן עתידין להנצל על ידי. מרדכי ניתן לו רמז וחש שנאמר ובכל יום ויום מרדכי מתהלך אלא אמר מרדכי וכי אפשר לחסידה זו שתנשא לרשע ערל הזה אלא שמא עתיד לארע את ישראל והן עתידין להנצל על ידה. כי מחה אמחה מחה בעולם הזה אמחה לעולם הבא. זכר זה המן. עמלק כמשמעו.