Quotation_auto על שמות 23:22

הנה אנכי שולח מלאך לפניך. לפי שתכלית יציאת מצרים אחר נתינת התורה היה להביאם לארץ ישראל ולבנות מקדש. לפי שהיא הכנה למעלת הנפשות. סמך לכאן הנה אנכי שולח מלאך להביאך אל המקום אשר הכינותי. וזהו גם כן כי ילך מלאכי וגומר. והנה משה לא דבר בכאן כלל ולא התפלל למנוע המלאך. ואולי שעשה עצמו כמי שלא הבין הענין. ולא רצה לדבר בזה עד שיראה עת ראוי. ועוד אני סבור כי משה לא דקדק על זה. לפי שראה שזה היה לטובתם של ישראל ולשמרם מכל רע ולהביאם אל התכלית. ולכן לא חס על כבודו בשביל כבוד ותועלת ישראל. ולכן שתק וקבל. אחר שזה המלאך לא היה בשביל חטא ועון ישראל. אלא כדי למהר ביאתם לארץ. ועוד נראה כי זה לא היה מלאך שיפחות כבודו של משה. אלא זה המלאך היה שליח מאתו ית'. ומכח מדת דינו. להכרית הגוים ולגרשם מארצם. ולכן נראה כי זאת הפרשה היא מפורשת מצד עצמה. ומה שסתם בראשונה גלה באחרונה. בראשונה כתב הנה אנכי שולח מלאך. וכן כתב כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי. ולפי שלא נחשוב שהיה השם שולח מלאך עם משה לפחות כבודו. בא לפרש זה ואמר כי המלאך הראשון שאמר. הוא מדת דינו של הקב"ה ואימתו. וזהו את אימתי אשלח לפניך. כמו שאמר למעלה הנה אנכי שולח מלאך לפניך. ובזה והמותי את כל העם. וכנגד כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי והחוי. אמר ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי ואת הכנעני מלפניך. כי אלו הם שלוחי השם יתברך ומלאכיו. כאומרו עושה מלאכיו רוחות. ולהורות שהמלאך הראשון היה כח מדת דינו. אמר בו השמר מפניו כי יש לו פנים של זעם. ולכן אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם. אחר שאין לו רחמים והוא עושה מאמרי ואין לו כח אחר. וזהו כי שמי בקרבו. ולפי שאמר ושמע בקולו וכן אמר כי אם שמוע תשמע בקולו. ונראה שאנו חייבים לשמוע בקולו ולעשות מאמרו. לזה אמר ועשית כל אשר אדבר. ולא כל אשר ידבר. כי הוא אין לו כח לדבר. אלא הקול של מדת הדין שאני נותן לו. קול ה' בכח להרעים ולשבר ארזי הלבנון הם מלכי כנען. וזהו ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך. כי אין כחו אלא להכרית ולשבר. ועוד ילך מלאכי לפניך הוא שליחות הצרעה לגרש הכנעני והחוי. לפי שהם חייבים לי מצד תועבותם ומעשיהם. ולכן השמר לך שלא תשתחוה לאלהים אחרים. ולא תעבדם אפי' באמצעיים. וכן לא תעשה כמעשיהם. ולפי שהעבודה לאלו האלוהות היא להכנת מזונות ולאריכות ימים ובנים וחיים טובים. אמר כל זה יהיה לך אם תעבוד את ה'. כנגד המזונות. ובירך את לחמך ואת מימיך. כנגד חיים טובים ובריאים. והסירותי מחלה מקרבך. כנגד הבנים. לא תהיה משכלה ועקרה. כנגד חיים ארוכים. את מספר ימיך אמלא. הם הימים הנהוגים לשבעים או לשמונים. וזהו מספר ימיך שהם שמונים אמלא. או מספר ימיך יהיה אמל"א שהם ע"ב: