Quotation_auto על שמות 25:15

וצפית אותו זהב טהור. לפי שהתורה יש בה זהב ורוב פנינים. מבית ומחוץ תצפנו. שצריך לב טהור ונקי לעסוק בה. בענין שיהיה האדם פיו ולבו שוים. בענין שיהיה תוכו כברו כמאמרם ז"ל. ועשית עליו זר זהב סביב. הוא סימן לכתר תורה העולה על הכל. ולפי שהתורה צריכה עוזרים ומסייעים. כאומרו שמח זבולון בצאתך. וכן אמר עץ חיים היא וגו'. ללומדיהם. צוה לעשות ד' טבעות ולעשות בדי עצי שטים. רמז למחזיקי התורה וללומדים בה שהם נושאים הארון על כתפיהם. וזהו בדי עצי שטים שהם נקראים בדים. כאומרם חרב על הבדים ונואלו. חרב על צואריהם של ת"ח שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה ולא עוד אלא שמטפשים דכתיב ונואלו. לפי שאולי יחשבו שאחר שנקראו בדים שצריכין לעמוד כל אחד לבדו. לז"א שאינו כן כי לכן צותה התורה שיהיו ד' טבעות וד' בדים יחד. ולא יהיה אחד לבדו. כי אם יהיה לבדו יאבד חכמתו. וזהו ונואלו. כתיב אשר נואלנו ותרגומו דאטפשנא. ובזה יוכל לשאת הארון ולא באופן אחר. וזהו בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו לעולם. וזאת הבטחה גדולה לישראל דכתיב כי לא תשכח מפי זרעו. וזהו ונתת אל הארון את העדות. היא התורה שהיא עדי ותכשיט ועדות לישראל שבחר בהם מכל עם:

ועשו ארון עצי שטים אבא חנן אומר משום רבי אליעזר כתוב אחד אומר ועשית לך ארון עץ וכתוב אחד אומר ועשו ארון עצי שטים הא כיצד, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום וכו'. ר' יונתן אומר בין קח לך בין ויקחו אליך משל צבור. אם כן מה תלמוד לומר קח לך כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהם. רבי יוחנן רמי כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו. כיצד עשה בצלאל את הארון עשאו שלש תיבות שתים של זהב ואחת של עץ. נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב שנאמר וצפית אותו זהב טהור. שאין תלמוד לומר מבית ומחוץ תצפנו ומה תלמוד לומר תצפנו מלמד שצפה שפתו העליונה בזהב. כפורת של זהב היתה נתונה עליו מלמעלה שנאמר ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה. ארבע טבעות של זהב היו קבועות בארון שנים בצפון ושנים בדרום שבהן היו נותנין את הבדים ולא היו יורדין משום לעולם שנאמר בטבעות הארון יהיו הבדים וגו'. אף על פי שעשה שלמה תבנית כל הכלים תבנית הארון לא עשה שנאמר ויבואו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את הארון. הארון היה נתון בתוך הבית ויחלק את הבית עשר אמות מכאן ועשר אמות מכאן. ושני כרובים של זהב היו עומדין על רגליהן בארץ. מכותל לכרוב חמש אמות. ומכרוב לארון חמש אמות. ומנין אתה אומר שבשעה שהכניסו הכהנים את הארון האריכו הבדים והגיעו לפרוכת ונגעו בפתח לפיכך לא ננעלו דלתי בית קדש הקדשים לעולם שנאמר ויאריכו הבדים ויראו וגו'. אי אפשר לומר ויראו שכבר נאמר לא יראו ואי אפשר לומר לא יראו שכבר נאמר ויראו הא כיצד בולטין היו (בכפורת) [בפרוכת] ונראין בהיכל כשני דדי אשה . ומנין שהאריכו מבפנים שנאמר ולא יראו החוצה הא למדת שהאריכו מבפנים. ומנין שהאריכו מבחוץ שנאמר ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר. ומנין אתה אומר כשם שנמתחו ראשי הבדים כך נמתחו ראשי אברים וכסו את הארון וחפו את הבית מלמעלה. והיכן היה נגנז ר' שמעון בן לקיש אומר במקומו בבית קדש הקדשים שנאמר ויהיו שם (עם ה') עד היום הזה. וחכמים אומרים בלשכת דיר העצים. ר' אליעזר אומר בבל ירד שנאמר לא יותר דבר אמר ה' אין דבר אלא דברות שבו. רבי אומר יאשיהו גנזו שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. א"ל לא ירד עמהן לבבל שתעלו אותו בכתף. הדלתות לא ננעלו מפני הבדים היוצאים בפתח והפרוכת היתה פרוסה בפני הפתח. בית קדש הקדשים שעשה שלמה היו לו כותל פתח ודלתות שנאמר ויעש דלתות להיכל ולדביר (פסוק זה לא נמצא בתנ"ך, ובלי ספק צ"ל לדלתות הבית הפנימי לקודש הקדשים (מלכים א' ז. נ.). אבל בנין האחרון לא היה לו כותל אלא שני פסין היו לו וארכו של כל אחד ואחד אמה ומחצה ושני פרוכות של זהב היו פרוסות עליהן מלמעלה והיה נקרא מקום אמה טרקסין :