Quotation_auto על שמות 28:22

ועשו את האפוד. בביאור הבגדים התחיל מהחשן שהוא הנבחר מהם. ובמעשה התחיל מהאפוד. מפני שהחשן הוא מושם עליו. והוא קודם לו במעשה. כמו שכתוב ולא יזח החשן מעל האפוד. באופן שלא היה האפוד אלא כמו תיקון והכנה לשים החשן. וזהו לשון אפוד כמו ויאפוד לו בו. ואפדת לו. ולכן אמר באפוד וחשב אפודתו אשר עליו. ולכן היה מוכרח לעשות האפוד בראשונה לשים החשן עליו. אחר שהוא היה כמו מושב ותיקון לחשן. ואמר ולקחת את שתי האבנים. שהם הנזכרים כאומרו אבני שוהם ואבני מילואים. ופתחת עליהם שמות בני ישראל. לפי שזה בא להם. מצד יעקב אביהם במראה הסולם. שכתוב שם ויקח מאבני המקום. הם י"ב אבנים למספר שבטי ישראל. ואמר שם ויקח את האבן. לרמוז שחזרו כולם לאבן אחד. בסוד ה' אחד. וזה היה סוד הסולם הקושר כל הדברים כמו שכתבתי שם. ולכן אמר ששה משמותם על האבן האחת וגו'. וז"ש אבני זכרון לבני ישראל. שהיו זכרון אלו האבנים לאבני הסולם. וכן היו זכרון. שהיה נושא אותם על שתי כתיפיו לזכרון לגבוה. בענין שיעלה זכרונם לרצון לפני ה'. ולהורות ע"ז תמצא שכתב ועשית משבצות זהב ושתי שרשרות זהב טהור מוגבלות תעשה אותם מעשה עבות. שזה רמז על השלשלת האחוזה וקשורה בחתיכות רבות. וכן בכאן אלו האבנים שהיו בהם שמות בני ישראל. היו אלו מקושרים לאלו כמו השלשלת. עד שעולה זכרונם לרצון לפני ה'. וזהו ושתי שרשרות זהב טהור מעשה עבות. הקלוע בקלועה לחבר כל הדברים למעלה. וזהו ענין השרשרות. או שרשרות מעשה עבות הנזכרים בכל מקום. לחבר הכל בשם ה'. וזהו הענין בעצמו הוא מה שאמר והבאת את הקרסים בלולאות. לקשר את האהל להיות אחד. ולזה תמצא שאנו דבקים בה בסבת זה השלשלת והשרשרות. המקשרות אותנו עם אבינו שבשמים. והם הנקראים עבותות אהבה המקשרים אותנו בשם ה'. בענין שבנ"י לא יכלו. כאומרו כי אעשה כלה וגו'. ואומר והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. הקשור עמנו בעבותות אהבה שהם שתי שרשרות מעשה עבות הנזכרות כאן. ולכן אמר המה יאבדו ואתה תעמוד וגו'. ואם כן בני עבדיך ישכונו לעולם כמו שאתה קיים. ולכן תמצא שאמרו בירושלמי מרגלית טובה. מלה"ד למלך שהיה לו פותחת קטנה שבה סותם כל אוצרותיו. אמר המלך פותחת זו היא קטנה ובמהרה תאבד מה אעשה. עשה לה שלשלת גדולה לקשרה בה. אמר אם תאבד הפותחת בעבור זאת השלשלת אמצאנה. וכן בכאן ישראל הם המעט מכל העמים ורמוסים ברגליהן. כמעט רגע יאבדו. מה עשה הש"י עשה לה שלשלת גדולה לקושרם בהם. בענין שלעד לעולם לא יאבדו. והיא אהבת האבות ושבטי ישראל. שנקשרו בשלשלת גדולה ונדבקו ונקשרו עם הש"י להיותם קיימים לעולם. ולכן אמר בכאן ושתי שרשרות זהב טהור. וכן אמר בחשן ועשית על החשן שרשרות גבלות מעשה עבות. בענין שיתקשרו ישראל בשלשלת ובעבותות אהבה עם אביהם שבשמים וזהו אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. בשלשלת גדולה:

ועשית חשן משפט. עכשיו בא לפרש ענין האבנים הנזכרים הנרמזים ביעקב. ואמר ומלאת בו מלואת אבן ארבעה טורים אבן. בענין שיעלו י"ב אבנים למספר שבטי ישראל. וזהו והאבנים תהיין על שמות בני ישראל. בענין שיתקשרו י"ב אבנים בי"ב שמות בני ישראל. ויהיו אחוזים למעלה בי"ב חותמות בי"ב גבולי אלכסון. בי"ב אותיות של שם יהו"ה ואהי"ה ואדנ"י. וזהו ועשית על החשן שרשרות גבלות מעשה עבות. הם עבותות האהבה שהזכרנו. ולזה אמר וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעות האפוד. בענין שיהיה הכל מקושר שמות בני ישראל. שהם בשני אבני האפוד עם י"ב אבנים שבחשן. ובזה ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו. בענין שיתבררו כל הדברים במשפט. לרחם על ישראל מכל חטאתם ומכל משפטם. וזהו ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד. להתפלל עליהם. ובראות את שמות בני ישראל כתובים בחזה כתובים על לוח לבו. לא ישכחם בעבודתו ובתפלתו. ולזה נקרא חשן משפט על שנשא משפטם על לבו. וכן שנושא ומכפר עונם בעבודתו. וכמו שהארון הוא ראש כלי הקדש. חשן המשפט הוא ראש בגדי הקדש. ובו היו האורים והתומים. כדכתיב ונתת אל חשן המשפט את האורים והתומים הידועים למשה. כי אנחנו לא נדע מה הם. אם הם כתב אלהים או שמות קדושים. וי"א שהם הד' טורי אבן שאמר שהיו מפותחות. שהיה שם עם אורים ותומים. מפני שהכהן רואה בהם משפט בני ישראל עד תומו. ושעל זה נאמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים. ואחרים אומרים שהמכתב מכתב אלהים. ורוב החכמים המקובלים הסכימו שהם שמות קדושים. ונקראים אורים על שם סופם שהם מאירים בכח סגולתם השמות שהם באבני החשן. ויאירו לו עיני הכהן השואל במשפטם להשיג שאלתו. וזהו פתרון את משפט האורים. ובהיותם מאירים נקראו אורים. ובהיותם משלימים כוונת השואל. נקראים תומים. כי הם מאירים לכהן ובאמצעיתו לעם. כי נחה עליהם רוח הקדש ונמשך לכהן באמצעותם. כמו שנחה על ארון העדות. ולפי דעת רז"ל במקומות רבים מהנגלה אמרו. כי שאלת הכהן היתה נודעת באותיות שמות בני ישראל שהיו בולטות. וכן באבנים שהיו מאירות או היו חשוכות. וע"ז נקראו אורים שמאירים. ותומים שמשלימים האותיות. וטעם האבנים תמצאהו בפי' התורה לה"ר בחיי: