Quotation_auto על שמות 3:22

ורמז גם כן בזה מה שאמרנו למעלה. שכל דעתו וחזקת לבו היה. בעבור שם ה' שלא היה מכיר. וזהו כי אני הכבדתי את לבו. כי אני הוא כמו אני ה'. באופן שבזה השם הכביד לבו. ולכן צריך שיכיר שם ה' וידע היאך הוא נקרא באותיותיו. וזהו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. שזה רמז לאותיות השם שהיה צריך פרעה לידע. וכן למען תספר את אשר התעללתי במצרים. והשחוק הוא אותותי ואותיותי אשר שמתי בם בכל מכה ומכה לומר כה אמר השם. בענין שיראה שאני מכבדו בזה. כי בישראל זה שמי לעולם לעלם כתיב שצריך להעלימו. ואמרו ההוגה השם באותיותיו נעקר מן העולם ולפרעה היה רוצה ה' ללמדו שם ה' באופן שיזכרהו באותיותיו. וזהו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. שהוא כמו וישם ה' לקין אות שאמרו אות משמו. ולכן אמר לו מיד כה אמר ה' אלהי העברים. זה השם שאינך מכיר אלא בפיך. עושה לך הרעה הזאת. ואין זה המכוון אלא להכניע לבך הערל. וזהו עד מתי מאנת לענות מפני. וכשא"ל מכת הארבה אמר ויפן ויצא. להורות שלא המתין תשובה אלא יצא מיד. בענין שיקחו עצה בנפשם כאומרו ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו. זה משה האיש או זה העם לנו למוקש. שלח את האנשים ולא את העם. הטרם תדע. כלומר טרם שתשלחם תדע ותראה כי אבדה מצרים. או שרמזו בדבריהם למה שאמר להם משה אתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון. וזהו הטרם תדע זה. הטרם אתה רוצה לידע פעם אחרת. בענין שיאבדו אנשי מצרים. והשיבם ואמר להם מי ומי ההולכים כמאמר עבדיו שאמרו שלח את האנשים. ואז השיב משה בנערינו ובזקנינו. לסתור מאמרו מן הקצה אל הקצה. ועשה עצמו כמי שלא הבין דבריו. והשיב לשאלתו ששאל מי ומי. ואז אמר פרעה יהי כן ה' עמכם. כלומר אני רואה שדרך גוזמא אתם אומרים זה. כדי שאתן לכם מחצית השאלה. וזאת הרעה אני מכיר בתואר פניכם. לא כן. לא יהיה כמו שאמרתם. ולא כמו שאמרתי. אלא לכו נא הגברים. או יאמר ראו כי רעה נגד פניכם. אחר שאתם אומרים להוליך טף ונשים רצונכם לברוח. וזאת הרעה היא נגד פניכם נהפכת. כי בדבריכם אתם אומרים דרך שלשת ימים ואין זה דעתכם. ובמדרש אמרו כי פרעה ראה בקסמיו איך עתידים כולם למות במדבר. ולכן אמר להם היכן אתם רוצים לילך למות במדבר ולא ישארו מכם אלא אנשים יחידים ליכנס לארץ. וזהו שאמר מי ומי ההולכים. ומשה הבין דבריו ואמר שקר אתה דובר. כי בנערינו ובזקנינו נלך. כל הנערים שלא באו לכלל עשרים. וכל הזקנים למעלה מששים ויהושע וכלב. ולכן השיב ראו כי רעה נגד פניכם שהוא סימן דם והריגה. וחזר לומר לא כן. לא נחוש לדבר בעתידות. נדבר לפי האמת. לכו הגברים כי אותה אתם מבקשים. כלומר ילכו הגברים אע"פ שימותו. אחר שאותה רעה אתם מבקשים. ואחר שראה מכת הארבה. אמר חטאתי לה' אלהיכם שלא שמעתי בקולו. ולכם שלא קיימתי דברי אליכם. ולכן שא נא חטאתי שגרשתיך מלפני. כי אתה הראש. והעתירו שניכם יחד. ומפני שזאת המכה אינה נגד הטבע והיא מורגלת לבא ברוב המקומות. אמר העתירו אל ה'. שידו גדולה וחזקה להסיר הארבה. פן תשחת הארץ מכל וכל. ומפני שראה פרעה שכבר נהפכו המים דם. והעפר כנים. ובאש ותהלך האש ארצה נגד חוקם. וברוח וה' נהג רוח קדים. חשב שלא היה לו במה יכם עוד. ולכן ולא שלח את העם. ומה' היתה לו להראותו שיכלתו למעלה מהיסודות. ולכן צוה למשה נטה את ידך על השמים בלי שידבר לפרעה. והוא יראה כי לא ביסודות לבד אתה פועל בכח ידי. כי גם במאורות שלא יאירו עליהם. ואחר שראה פרעה שפעל ביסודות. גם באור שהוא משמש העולם כולו. אמר בלבו אין לו במה לפעול יותר. ויחזק לבו ולא רצה לשלחם. וגער במשה וא"ל אל תוסף ראות פני. ומשה השיב כן דברת. כי כבר הגיע הזמן שלא אראה פניך עוד. אבל קודם שאלך קום פרעה ושמע דבר ה' אשר דבר לי בימים הראשונים. כשאמר לי הנני הורג את בנך בכורך. ושם נאמר ושאלה אשה משכנתה. וכן נאמר שם ונתתי את חן העם בעיני מצרים. וזהו שאמרו בכאן ויאמר ה' עוד נגע אחד אביא על פרעה. כי זה הדבור כולו תמצאהו בפרשת ואלה שמות. ולפי שהגיע עת השילום נזכר משה מפרשה זו ונכתבה כאן כאלו כאן נאמרה. אבל כבר קבלנו כי תפלה קלה לא היה מתפלל בתוך העיר כ"ש דיבור חמור. אבל משה נזכר מכל זה וחזר להזהיר לישראל על השאלה וה' נתנם לחן בעיניהם. וכן אמר לפרעה כה אמר ה' ומת כל בכור. כמו שאמר לו הנני הורג בנך בכורך. אבל השם לא דיבר עמו עכשיו כלל:

דבר אחר גן נעול גל נעול שתי ביאות. ולא נחשדו על לשון הרע שנאמר ושאלה אשה משכנתה כבר היה בידם שנים עשר חדש ואין את מוצא באחד מהן שהלשין על חברו. ולא שנו את שמם שכשם שמיחסם בירידתן ראובן ושמעון כך מיחסן בעליתן שנאמר ויתילדו על משפחותם ולא היה בהם זנות שנאמר שבטי יה עדות לישראל ששם עלו שבטים שבטי יה. אמר הקב"ה שמי מעיד בישראל שלא נטמאו במצרים בזנות ולא חלפו לשונם. מי שמך לאיש שר ושופט וגו'. שני אנשים עברים נצים מכאן שהיו מדברים עברית שנאמר כי פי המדבר אליכם:

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים זה שאמר הכתוב שלח חושך ויחשיך חשך ששלח הקב"ה על המצריים היה קשה הרבה, רבי אחא אמר שלא קבלו מרותו של הקב"ה עליהם, רבי אחא אמר מהו לא מרו את דברו על שהמירו דברו של הקב"ה, שלח חשך ויחשיך אמר הקב"ה למלאכי השרת ראויין הן המצריים ללקות בחושך מיד הסכימו כולם כאחד ולא המירו, מהו שלח חשך ויחשיך, למה הדבר דומה למלך שסרח עבדו עליו ואמר לאחד לך והכה אותו חמשים והלך והכה אותו מאה כך שלח הקב"ה חושך על מצרים ונתוסף החושך הוי שלח חשך ויחשיך, מהיכן היה אותו חושך רבי יהודה ורבי נחמיא [ר' יהודה אומר מחושך של מעלה ור' נחמיה] אומר מחושך של גיהנם ר' יהודה בר רב אומר במה הרשעים מתכסין בשאול בחושך, חזקיה אומר הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס מנה ובא כשהם שהיא של חרס כך מכסין אותה בכלי חרס כך הרשעים מה כתיב בהן והיה במחשך מעשיהם לפיכך הקב"ה מכסה עליהם את התהום שהוא חושך שנאמר וחשך על פני תהום, וכמה עביו של אותו החושך [רבותינו אמרו עבה כדינר] קורדינא [שנאמר] וימש חושך [שהיה בו ממש], שבעה ימים של חושך היה על מצרים שלשה ימים הראשונים מי שהיה יושב ומבקש לעמוד עומד ומי שהיה עומד אם היה מבקש לישב יושב ועוד שלשה ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד ומי שעומד לא היה יכול לישב, ואיזה יום שביעי זה יום שביעי של ים שנאמר ויהי הענן והחשך היה הענן [מחשיך] למצרים ומאיר לישראל דכתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם והיו ישראל נכנסין לבתיהן של מצריים ורואין כל מה שיש להן ובשעה שאמר להן הקב"ה ושאלה אשה משכנתה היו ישראל נכנסין אצלם ואומרים להם השאילני אותו הכלי שיש לך והוא אומר אין לי ואומר לו אני יודע שיש לך והרי הוא בתוך התיבה שלך הרי הוא במקום פלוני ראיתי אותו בידך והיה משאילו אותו הכלי ומהיכן היו ישראל יודעין אלא באותן ימי החושך וממכת חושך וממכת דם העשירו ישראל, ויהי חשך אפלה למצרים ולישראל היה אור במושבותם וכשרדפו מצריים מה כתיב ויהי הענן והחשך אם ענן למה חושך אם חושך למה ענן דו פרצופין היו אור לישראל וחושך למצרים, וכן כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, גם אתה תתן בידנו (כתוב ברמז צ"ב):