Quotation_auto על שמות 35:27

ויצאו כל עדת בני ישראל. שמחים וטובי לב על שנתבשרו בכפרת עון העגל בנדבת המשכן. וכמו שנתאבלו בשומעם כי לא אעלה בקרבך. כך שמחו בצוואת המשכן להשרות שכינתו ביניהם. ובפרט אנשים שפרקו נזמי הזהב להתנדב לעבודת העגל. איך זכו שישאלו מהם נדבה למשכן. ולכן ויצאו כל עדת בני ישראל בשמחה ובנפש חפצה. ואולי רמז ויצאו. שיצאו מרוח כילות וקיבוץ לרוח נדיבה. ויצאו כל עדת בני ישראל זה אחד מן המקומות שהמעט מחזיק את המרובה. ולפי שהנשים התנדבו גם כן. אמר ויבואו האנשים על הנשים. להורות על זריזותם שהיו נחפזים להביא אלו על אלו. ולפי שהנשים התנדבו ולא חסו על כלי תכשיטם. אמר הביאו חח ונזם וטבעת וכומז לפי שהם כלי נשים. וכל איש שהם הזכרים אשר הניף תנופת זהב לה'. וכן הוצרכו הנשים ג"כ כמו שאמר טוו את העזים. והנשיאים הביאו את אבני השוהם כי כאיש גבורתו:

ובמדרש הנעלם אמרו כי אבני השוהם ואבני המלואים ירדו עם המן מן השמים. וזהו והנשיאים הביאו את אבני השוהם. כד"א נשיאים ורוח וגשם אין. וכן מוזכר במסכת יומא. ולפי שלמלאכה הגדולה הזאת צריכה אומנין גדולים. ואולי יאמרו ישראל שא"א להמצא. לזה אמר להם ראו קרא ה' בשם בצלאל. כלומר אין לכם לטרוח כל כך כי כבר קרא ה' בשם בצלאל. ולפי שזה א"א להעשות על יד אדם. אמר וימלא אותו רוח אלהים. כי רוח אלהין קדישין ביה וברוח הקדש יעשה כל מלאכה. ורז"ל אמרו אין ממנין פרנס על הצבור אלא מדעתם שנאמר ראו קרא ה' בשם. כלומר ראו אם אתם מסכימים בו. כי כן ראוי לכל פרנס שיהיה מדעת כולם. בענין שיהיו דבריו נשמעים:

ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב. שש כנגד שש (פג) ערכי המשנה, שש כנגד שש אמהות שרה רבקה רחל ולאה בלהה וזלפה. שש כנגד ששמצות שהמלך מצוהה עליהן ואלו הן לא ירבה לו סוסים, ולא ירבה לו נשים, וכסף וזהב לא ירבה לו, לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שכחץ שש כנגד שש מעלות לכסא. שש כנגד ששה רקיעים, ולא שבעה הן, אמר רב אבין הן דמלכא שרי טימיקין. צב דומות לקליעות. צב מצויירות. צב מטוקסות כמין קמרסטא היו. ויקריבו אותם לפני המשכן, מלמד (שעשאום דמים ומוסרים) [שהביאום ומסרום] לצבור אין צב אלא מטוקסין שלא היו מחוסרות כלום. רבי אומר אין צב אלא מחופה וכמין (סקיסאות) [סקפסטאות] היו מחופין. ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבעים ובפרדים. שש עגלות צב, שומע אני עגלה לכל אחד ואחד, ת"ל עגלה על שני הנשיאים, שומע אני שור על שני הנשיאים, תלמוד לומר שור לאחד. באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל מהם, עד שנאמר לו מפי הגבורה קח מאתם, הא הסכימה דעתן לדעת העליונה. רבי נתן אומר וכי מה ראו נשיאים להתנדב [כאן תחלה] ובמלאכת המשכן לא התנדבו תחלה, אלא כך אמרו נשיאים יתנדבו צבור מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימין, וכיון שראו הנשיאים שהשלימו צבור את הכל שנאמר והמלאכה היתה דים וגו' אמרו הנשיאים מה עלינו לעשות שנאמר והנשיאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלואים וגו', לכך התנדבו כאן תחלה. כשהיה משה מושח את המשכן היה מושחו מבחוץ ונכנס, וכשהיה מפרקו מפרקו מבפנים ויוצא. שש עגלות צב, אין צב אלא קמורות שנארמ ובצבים ובפרדים. רבי שמעון אומר אין צב אלא (פד) צמודות שנאמר והביאו בניך בחוצן. רבי ישמעאל אומר אין צב אלא מצויירות. רבי נחמיה אומר כצבעו של רקיע. עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד, מפני מה לא הביאו הציין שוורים וחציין עגלות, (היה משה מתירא) [שהיו מתיראין] שמא ימות שורו של אחד מהן, שמא תשבר עגלה של אחד מהן ונמצא אותו השבט אין לו חלק במשכן. מנין אתה אומר שבשרו המקום [למשה] שאין אחד מן השוורים מת, ולא אחת מן העגלות נשברת, אמרת והיו לעבוד את עבודת המשכן. היה משה מתירא שמא עברה ממנו רוח הקדש ושרת על הנשיאים, א"ל (לאלו) [אילו להם] אמרתי להקריב (לא) לך הייתי אומר שתאמר להם, הם התנדבו מעצמן, והיה משה מסרב לקחת מידם, א"ל המקום קח מאתם: