וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וְאֵ֖ת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃
צרור המור
ויבא משה ויקרא לזקני העם. והלא השם לא צוה לדבר אל הזקנים. אבל הם החכמים שקנו החכמה. הכלולים בכלל ותגד לבני ישראל. וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוה ה' לאמר להם ולכלל העם. וזהו את כל הדברים. ולא הדברים. והעם לחושק תאותם וגודל אהבתם. ויענו כל העם יחדיו קודם זמנם. כי ראוי היה להמתין לדבר הזקנים והחכמים. והם ענו בפחז ותאוה. ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה. כי אנו אין אנו יודעים דבר אחר. אלא המצות המעשיות הראויות לנו. כי הידיעה וההשכלה. ראויה לגדולים ולזקנים. ולא לנו. ובכאן ידוע שנכללה בכאן תשובת הזקנים והחכמים הראויה להם. והיא ההשכלה וההבנה והידיעה הנכללת במלת ונשמע. וא"כ עכשיו נשארו למשה להשיב להש"י ב' תשובות. תשובת כלל העם. ותשובת החכמים והזקנים. ולפי שהעם השיבו בחפזה. ובכלל דבריהם אמרו שמה שידבר משה לא יעשו. כי כן אמרו כל אשר דבר ה' נעשה. ולא מה שידבר משה. השיב משה את דברי העם אל ה'. ולכן הוצרך הש"י לומר לקרר דעתו של משה. הנה אנכי בא אליך בעב הענן לא בעבורם. אלא בעבור ישמע העם בדברי עמך. אחר שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. ולא תחשוב כי בעבור זה שאמרו אינם רוצים לשמוע דבריך ולהאמין בדברך. כי גם בך יאמינו לעולם וישמעו דבריך ויעשום. ע"כ היא כלל תשובת העם. ועכשיו בא להשיב תשובת הזקנים. הרמוזים באומרו ותגד לבני ישראל. שהיא תשובה עמוקה נמשכת משפע חכמה. והבנה הנכללת בכלל ונשמע. הראויה לזקנים ולחכמים. וכנגד זה אמר ויגד משה את דברי העם אל ה'. ולפי שהם דברי חכמה. אמר בהם ויגד משה. ולא אמר וישב. ואמר דברי העם. ולא דברי הזקנים או דברי בני ישראל. לפי שנכללו למעלה כאומרו ויענו כל העם יחדיו. הרי כאן תשובה נכונה למה הוצרך לומר בכאן ויגד משה אחר וישב משה. ולפי שבזה נראה שאני כמתנבא ואיני יודע. ואני בודה מלבי דברים והעקר חסר מן הספר. שהיא תשובת הזקנים של נעשה ונשמע. בא ואראך את הרשום בכתב אמת. כי הנה בשמים עדי לאותם שעל עקלקלותם מטים. וסהדי במרומים בסוף פרשת משפטים כאומרו ואל משה אמר עלה אל ה' וגו'. ושם כתיב ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה'. ויען העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. הרי זו תשובת העם הראויה להם. שהיא העשיה פשוטה בלי שמיעה. אח"כ אמר ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר וכו'. כי בראשונה אמר ויספר לעם דברי ספור ואגדה. אבל עכשיו שהיה מדבר לחכמים ולזקנים. אמר ויקח ספר הברית הוא מסורת הברית וסודות התורה. כאומרו סוד ה' ליריאיו. ובריתו להודיעם. ולכן אמר ויקרא באזני העם. ולא אמר לפני העם אלא באזני העם. שהם דברי חכמה הרמוזים באמרו ותגד לבני ישראל. והם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. כי זאת תשובה ראויה להם לפי חכמתם והשכלתם. שהם פועלי אמת מצד השמיעה וההבנה. שיש להם תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. ואם כן הרי לך ב' החלוקות בפירוש ובהכרח. שיש לנו לומר שנכללה זאת התשובה באומרו ויגד משה וכו'. ויאמר מה שחיסר זה גילה לנו זה. וכבר כתבתי לך מה שאז"ל שד"ת רשות במקום אחד ועשירות במקום אחר. זהו מה שעלה בדעתי לפרש בהתרת זה הספק בלי ספר ובלי מלמד. והוא כפתור ופרח. אח"כ צוה להכינם ולהזהירם. בענין שיהיו נכונים בדעותיהם ובמלבושיהם שהם המדות. כאומרו ביהושע הסירו הבגדים הצואים. וכן בכל עת יהיו בגדיך לבנים וטהורים. בבחינת היות פך שמן מלאה על ראשך. וכמעט נטותך אנה ואנה תשחית בגדיך ומדותיך הלבנים: