קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃
צרור המור
ואמר לא תבערו אש וגו'. להוציא המקדש שהכהנים היו מדליקין בו אש. דכתיב וביום השבת שני כבשים. קחו מאתכם תרומה לה' ולא אמרו תנו. להורות כי אע"פ שהיו מתנדבים כסף וזהב לבלי חק. מידו הכל ומידו נתנו לו. ואין אנו נותנין אלא מקבלים. ולכן אמר קחו. וכבר הארכתי בזה באומרו ויקחו לי תרומה. והזכיר להם כל כלי המשכן והארון והכפורת. ולא הזכיר הכרובים. אולי לפי שהיתה פ' זו בהקהל. ואולי נשארו שם אנשי מערב רב ויחשבו מחשבות שהיו כמו אלהי זהב ח"ו. ולא הזכירם בפירוש כי הם נכללים בכלל הכפורת: