Quotation_auto על תהילים 117:1
צרור המור על התורה
שלח לך. כבר אמרו שנסמכה פרשה זו לפרשת מרים להודיענו רשעתם שלא לקחו מוסר. אע"פ שראו עונש מרים שלא נתכוונה ללשון הרע. והם כל עצמם לא הלכו שם אלא להוציא דבה על הארץ. באופן שעונם גדול מנשוא. אחר שעברת לה"ר היא שקולה כנגד ע"ז וג"ע וש"ד. והטעם בזה כבר פירשתי בפרשת תורת המצורע עיין שם. ולפי דרכנו למדנו שהיו ישראל טבועים בטיט היון ויצאו מרעה אל רעה. ומהמסע הראשון מיד הלכו לאחור ולא לפנים. וחטאו במתאוננים עד שבאו להוציא דבה על המן. ולפי שהיה העת ההיא עת רעה. חטאו אהרן ומרים בהוצאת דבה על משה. ומשם נמשכו ישראל בענין המרגלים להוציא דבה על הארץ ולכן נסמכה פרשה זו לכאן. ומה שהקשו הקודמים איך אפשר שמעצת השם בשילוח המרגלים. נמשך רע גדול כמוזכר בפרשה. בעיני לא יפלא. כי אחר שמשה אמר ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו. ראוי היה שיאמר השם כדבריכם כן יהיה. ואם לא יאמר להם כן יאמרו כדי שלא נראה ערות הארץ מעכב על ידינו. וידוע כי השם יתברך הוא טוב וישר. וכבר כתב בתורתו ובחרת בחיים. ולא לצדיקים בלבד אלא אפילו לרשעים. כאומרו טוב וישר השם על כן יורה חטאים בדרך. וכל שכן שידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו. ופירוש זה יהיה על דרך שאמרו במדרש הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו. וכי בשביל שגבר עלינו חסדו יהללוהו כל גוים. אבל אמרו כי פירוש הללו את ה' כל גוים. וכל שכן אנחנו שגבר עלינו חסדו. וגם לפי הפשט נראה שפירושו ברור. הללו את ה' כל גוים. אחר שגבר עלינו חסדו והרבה עלינו קרבנות שבעים פרים כנגד שבעים אומות. בענין שיהיו כפרה עליהם. ועם כל זה דרך הדרש היא דרך סלולה. ועל דרך זה נאמר אחר שהוא טוב מורה חטאים בדרך. וכל שכן שילמד ענוים דרכו. ואחר שהכתוב אמר וענוים ירשו ארץ. והמרגלים אעפ"י שיהיו חטאים השם מורה חטאים בדרך וכבר נשבע לתת להם ארץ טובה. אם היו ענוים. השם למד ענוים דרכו והדריכם בדרך גדולה נכונה. והם לא רצו והתריסו כנגד מאמר ה'. והלכו והוציאו דבה על הארץ. הם גרמו רשעתם ואכלו מפרי דרכם וניבם. ואחר כך על ה' יזעף לבם. ואיך נאמר שהשם נתן להם עצה רעה והם הם הגורמים. ואחר שהשם ירד לסוף דעתם. אמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען. ולא אמר ויתורו את הארץ אלא את ארץ כנען. שהיא ידועה לכל העולם. והיא צבי לכל הארצות וארץ טובה ורחבה. ואפילו תינוקות של בית רבן יודעים זה. והם לא האמינו לשמועתה. ואחר שהם רוצים לשלוח לבטלה יהיה איש אחד לשבט. ואולי לא יסכימו כולם בזה. ואחר שכולם הסכימו וישלח אותם משה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
צרור המור על התורה
וכל זה הקדמה לפרשת הייחוד של שמע ישראל שאמר להם מיד. והענין כי לפי שלמעלה אמר שמע ישראל ושמרת לעשות. כלומר אחר שהכל תלוי בשמיעה. שמע ישראל לדברי התורה והמצוה. ומיד תדע איך ה' אלהינו לו היכולת הגמור. מכח ה' שהוא מהוה העולם. וכן תדע שהוא אלהינו והראה יכולתו ונפלאותיו בנו לא עשה כן לכל גוי. באופן שלזה אנו חייבים להודות לו יותר מכל עם. וכמו שאמרו במדרש הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו. וכי משום שגבר עלינו חסדו יהללוהו כל גוים. אבל פירושו הללו את השם כל גוים. וכל שכן אנחנו כי גבר עלינו חסדו. ואולי יאמר כי ראוי לשבחו כל האומות. אחר שגבר עלינו חסדו וצוה להקריב בחג שבעים פרים כנגד שבעים אומות. וכן תדע ותשכיל שהוא ה' אחד. ואין מי שימחה בידו וביכולתו. אחר שהוא אחד ואין שני. כי מלך בשר ודם הוא ירא ממלך אחר גבור ועצום שיושב אצלו. אבל ה' סבת יכלתו לפי שהוא אחד ואין שני כנגדו. וכן רמז ה' אחד שהוא אחד להנהיג לישראל בטח בדד כאומרו ה' בדד ינחנו: וכן אמר וישכון ישראל בטח בדד בלי יראה. לפי שיש לו ה' אחד שהוא כמו עין יעקב ולא אמר עיני יעקב. ואחר שהוא אחד ואין שני ואהבת את ה' מצד יכולתו. ומצד שהוא אלהיך. וכך הראה יכלתו וגבורתו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy