Quotation_auto על תהילים 118:20

ויאמר ה' אלהים הן האדם וכו'. להורות שאחר שחטא ושב בתשובה כבר שב לקדמותו והיה כאחד ממנו ועתה לפי חכמתו אולי ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים בענין שיהיה חי נצחי ואולי יטעו אחריו לזה צריך תיקון והתיקון הוא וישלחהו ה' אלהים מג"ע. והנכון שכל זה הוא מעונש אדם הראשון וכן כתנות עור הי' עונש מאתו יתברך כי בראשונה היו לו כתנות עור וקרנים מידו לו ועכשיו אחר החטא נהפכו לכתנות עור הם עורות בהמה כאומרו אדם ובהמה תושיע ה' ועכשיו בא להשלים עונשו. ואמר הן האדם היה כאחד ממנו כלומר זה העונש העבר הוא על חטאתו שעבר מאמרי והוא עונש גופני אבל עונש אחר ראוי לו רוחני על שהיה בג"ע אצל עץ החיים ואצל עץ הדעת ולקח מעץ המות ולא מעץ החיים ולפי דקותו וחכמתו שהיה שלם כאחד ממנו היה ראוי לו לנטות אחר עץ החיים. וזהו הן האדם היה קודם החטא כאחד ממנו כמעט פשוט מחומר ערום בכל חכמה לדעת טוב ורע ולפי דקותו ושכלותו היה ראוי לו למאוס ברע ולבחור בטוב אחר שהוא בעל בחירה וכמו שאמר שם ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו'. כן אמר בכאן לדעת טוב ורע. והוא לא עשה אלא בחר ברע ומאס בטוב ועתה פן ישלח ידו אחר שראה הרע שעשה ויתחרט על אשר לא שלח ידו בעץ החיים אחר שהרשיתי לו לאכול מכל עץ הגן חוץ מעץ הדעת טוב ורע והיה ראוי לו לבחור בטוב אחר שאמרתי לו ובחרת בחיים. ולכן שמתי עץ החיים בתוך הגן בפרסום ולא טמנתיו לשומו בקרן זוית אלא במקום שיראהו באמצע הגן. ואולי עכשיו לתקן את אשר עותו ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. לכן צריך למנוע ממנו זה הטוב ואלו הם דרכי השם כשמראה לאדם הדרך הטוב ואינו רוצה לילך בה למנוע ממנו אותו הטוב וזהו השמן לב העם הזה. וא"כ אחר שנטה מדרך הטוב ראוי שלא יהיה בגן עדן כי אין זה מקום ראוי לו אלא שיחזור למקומו הראשון אשר לוקח משם. וכן כמו שהוא חטא חטא רוחני כן נתן לו עונש רוחני וזהו וישלחהו מגן עדן. ואם באולי אפשר שבחכמתו יעשה באופן שיחזור לגן לזה חזר לומר ויגרש את האדם כמי שמגרשין אותו מבית המלכות. ולהורות שזה הגירוש הוא תמידי אמר וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב לשמור את דרך עץ החיים בענין שלא יכנסו בו אלא הצדיקים כמו שאמרו לאלכסנדרוס מוקדון כשהגיע לשער גן עדן זה השער לה' צדיקים יבואו בו כמוזכר במסכת תמיד:

את משפטי תעשו אלו דברים הכתובים בתורה שאילו לא נכתבו בדין היה לכתבם [כגון הגזלות]. ללכת בהם עשם עיקר ואל תעשם טפלה שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם שלא תערב בהם דברים אחרים. שמא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת העולם, תלמוד לומר ללכת בהם שלא תפטר מתוכן. וכן הוא אומר יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, בהתהלכך תנהה אותך בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך בשעית מיתה, והקיצות היא תשיחך לעולם הבא, וכן הוא אומר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טלך, ושמא תאמר אבד סברי ובטל סיכויי תלמוד לומר אני ה', אני סברך אני סיכוייך ועלי בטחונך. ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול ואמלט, ואומר כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, ואומר אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא. ושמרתם את חקותי אין לי אלא מה שפרט הכתוב, שאר דקדוקי פרשה מנין תלמוד לומר ושמרתם את חקותי, אשר יעשה אותם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם וכו' (כדלקמן). וכן הוא אומר וזאת תורת האדם אדני אלהים, תורת כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא וזאת תורת האדם. וכן הוא אומר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. וכה"א זה השער לה' כהנים לוים וישראלים יבואו בו לא נאמר אלא זה השער לה' צדיקים יבואו בו, וכן הוא אומר רננו כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהילה וכן הוא אומר הטיבה ה' לכהנים ללוים ולישראלים לא נאמר אלא הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם, הא אפילו גוי (ועשה את התורה) [העוסק בתורה] הרי הוא ככהן גדול. וחי בהם ולא שימות בהם, היה ר"ש אומר מנין שאם אמרו לא לאדם בינו לבין עצמו עבוד עבודה זרה ואל תהרג שיעבור ואל יהרג תלמוד לומר וחי בהם ולא שימות בהם. או אפילו אמרו לו ברבים תלמוד לומר ולא תחללו את דם קדשי ונקדשתי אם מקדישים אתם את שמי אף אני אקדש את שמי על ידכם, כשם שעשו חנניה מישאל ועזריה שהיו כל אה"ע שטוחים לפני הצלם והן עומדין ודומין לתמרים, ועליהם מפורש בקבלה זאת קומתך דמתה לתמר אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו. היום אני מתעלה בהם לפני אוה"ע היום אני נפרע להם משונאיהם היום אני מחיה להם את המתים. אני דיין לייפרע ונאמן לשלם שכר:

את משפטי תעשו אלו דברים הכתובים בתורה שאילו לא נכתבו בדין היה לכתבם [כגון הגזלות]. ללכת בהם עשם עיקר ואל תעשם טפלה שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם שלא תערב בהם דברים אחרים. שמא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת העולם, תלמוד לומר ללכת בהם שלא תפטר מתוכן. וכן הוא אומר יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, בהתהלכך תנהה אותך בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך בשעית מיתה, והקיצות היא תשיחך לעולם הבא, וכן הוא אומר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טלך, ושמא תאמר אבד סברי ובטל סיכויי תלמוד לומר אני ה', אני סברך אני סיכוייך ועלי בטחונך. ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול ואמלט, ואומר כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, ואומר אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא. ושמרתם את חקותי אין לי אלא מה שפרט הכתוב, שאר דקדוקי פרשה מנין תלמוד לומר ושמרתם את חקותי, אשר יעשה אותם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם וכו' (כדלקמן). וכן הוא אומר וזאת תורת האדם אדני אלהים, תורת כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא וזאת תורת האדם. וכן הוא אומר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. וכה"א זה השער לה' כהנים לוים וישראלים יבואו בו לא נאמר אלא זה השער לה' צדיקים יבואו בו, וכן הוא אומר רננו כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהילה וכן הוא אומר הטיבה ה' לכהנים ללוים ולישראלים לא נאמר אלא הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם, הא אפילו גוי (ועשה את התורה) [העוסק בתורה] הרי הוא ככהן גדול. וחי בהם ולא שימות בהם, היה ר"ש אומר מנין שאם אמרו לא לאדם בינו לבין עצמו עבוד עבודה זרה ואל תהרג שיעבור ואל יהרג תלמוד לומר וחי בהם ולא שימות בהם. או אפילו אמרו לו ברבים תלמוד לומר ולא תחללו את דם קדשי ונקדשתי אם מקדישים אתם את שמי אף אני אקדש את שמי על ידכם, כשם שעשו חנניה מישאל ועזריה שהיו כל אה"ע שטוחים לפני הצלם והן עומדין ודומין לתמרים, ועליהם מפורש בקבלה זאת קומתך דמתה לתמר אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו. היום אני מתעלה בהם לפני אוה"ע היום אני נפרע להם משונאיהם היום אני מחיה להם את המתים. אני דיין לייפרע ונאמן לשלם שכר: