Quotation_auto על תהילים 136:25

ה' איש מלחמה רבי יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זיין. נגלה עליהן כגבור חגור חרב שנאמר חגור חרבך על ירך גבור. נגלה כפרש שנאמר וירכב על כרוב. נגלה בשריון וכובע שנאמר וילבש צדקה כשרין. נגלה בחנית שנאמר לנגה ברק חניתך וכתיב והרק חנית וסגור. נגלה בקשת ובחנית וחצים שנאמר עריה תעור קשתך וכתיב וישלח חציו ויפיצם. נגלה עליו בצנה ומגן שנאמר צנה וסוחרה אמתו ואומר החזק מגן וצנה וגו'. או שומע אני שהוא צריך לאחת מן המדות הללו. תלמוד לומר ה' שמו בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מן המדות הללו. ואם כן למה צריך הכתוב לפרוט כל אחת ואחת בפני עצמו אלא שאם צרכו ישראל להם למדך שהקב"ה עושה להם מלחמה אוי להם לאומות העולם מה הם שומעין באזניהם שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם. ה' איש מלחמה ה' שמו למה נאמר לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה שנאמר ה' איש מלחמה. נגלה בסיני כזקן מלא רחמים שנאמר ויראו את אלקי ישראל וגו' וכשנגאלו מהו אומר וכעצם השמים לטהר ואומר חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא ה' איש מלחמה ה' שמו. הוא במצרים הוא על הים. הוא לשעבר והוא לעתיד לבוא. הוא בעולם הזה והוא בעולם הבא שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו' וכתיב כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ואת אחרונים אני הוא. יש גבור במדינה ועליו כל כלי זיין אבל אין לו לא כח ולא גבורה ולא תכסיס ולא מלחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא לו כח ולו גבורה תכסיס ומלחמה שנאמר כי לה' המלחמה וכתיב לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב וגו' יש גבור במדינה וכחו עליו בן ארבעים אינו דומה לבן ששים ובן ששים אינו דומה לבן שבעים אלא כל שהוא הולך כחו מתמעט. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אני ה' לא שניתי. יש גבור במדינה כשקנאה וגבורה לובשתו אפילו אביו אפילו קרובו הכל מכה והולך בחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא מרחם על בריותיו שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון. יש גבור במדינה שמשעה שהחץ יוצא מידו אינו יכול להחזירו שכבר יצא מידו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול גזרה יוצאה מלפניו שנאמר אם שנותי ברק חרבי עשו תשובה מיד הוא מחזירה שנאמר ותאחז במשפט ידי. שומע אני שהוא מחזירה ריקם תלמוד לומר אשיב נקם לצרי. על מי הוא מחזירה על אומות העולם מכחישי ה' שנאמר ולמשנאי אשלם. מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות אצלו באות ושואלות צרכיהן מלפניו. והוא אומר להם זעוף הוא במלחמה הוא לכשיחזור וינצח אתם באין ושואלין צרכיהן מלפניו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא שומע צעקת כל באי עולם שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לזון את חיילותיו ולא לספק להם אכסניות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וכתיב נותן לחם לכל בשר. ה' איש מלחמה אפשר לומר כך והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכתיב וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה כבוד אלקי ישראל, ומה תלמוד לומר איש מלחמה מפני חבתכם ומפני קרבתכם אקדש שמי בכם. ה' שמו בשמו הוא נלחם אינו צריך אחת מכל מדות הללו. וכן דוד הוא אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית וגו' וכתיב אלה ברכב ואלה בסוסים וגו' המה כרעו ונפלו מהו אומר ה' הושיעה וגו' וכן אסא אומר ויקרא אסא אל ה'. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כך אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה וכן הוא אומר וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות שנאמר רכב אלקים רבותים:

דבר אחר כי ימוך הדא הוא דכתיב מלוה ה' חונן דל כתיב נותן לחם לכל בשר ובא זה וחטף את המצוה אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו גמולו הדא הוא דכתיב וגמולו ישלם לו. דרכו של עולם ליעשות הלוה עבד למלוה דכתיב עבד לוה לאיש מלוה. כל מי שהוא נותן פרוטה לעני הקדוש ברוך הוא נותן לו (פרוטה אחרת) [פרוטות] וכי פרוטה הוא נותן לו והלא לא נתן לו אלא נפשו הא כיצד היה כבר בעשר פרוטות והעני עומד ליקח ואין לו אלא תשע ובא אחד ונתן לו פרוטה ונטל הככר ואכלה ושבה נפשו אליו, א"ל הקדוש ברוך הוא אף אתה כשנפשך מצפצפת לצאת מגופך הרי אני משיבה לך לתוך גופך לפיכך מזהיר את ישראל ואומר להן כי ימוך אחיך. גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי זה שהגיע לו שמחה ואינו מדבק את קרוביו עמו משום עניות. אמר ר' (אייבו) [נחמן] נתון תתן לו וגו', כי בגלל הדבר הזה מתגלגל הוא ועובר על הכל לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן כי ימוך וגו'. רש ואיש תככים נפגשו רש זה שהוא רש מן הנכסים ואיש תככים זה שהוא בינוני מן הנכסים, אמר רש לאיש תככים תן לי מצוה ונתן לו מאיר עיני שניהם ה'. זה קנה חיי שעה וזה קנה חיי עולם הבא. עשיר ורש נפגשו עשיר זה שהוא עשיר בנכסים ורש זה שהוא רש בנכסים, אמר רש לאותו עשיר תן לי מצוה ולא נתן לו עושה כולם ה' מי שעשה את זה עשיר יכול לעשותו עני וי שעשה את זה עני יכול לעשותו עשיר, א"ל עשיר לאותו עני למה לית את לעי ונגיס המי שקין חמי כרעין חמי ערפין חמי קפדון, א"ל הקדוש ברוך הוא לא דייך שלא נתת לו משלך אלא במה שנתתי לו אתה מכניס בו עין הרע לפיכך והוליד בן ואי בידו מאומה מכל מה דהוה ליה הדא הוא דכתיב ואבד העושר ההוא בענין רע בעונה רעה, לפיכך משה מזהיר את ישראל וכו'. ביום טובה היה בטוב אמר ר' תנחום בר חייא ביום טובתו של חברך היה עמו בטובה ואל תכניס בו עין הרע. וביום רעה ראה אם באה רעה לחברך הוי מסתכל בו היאך לזכות בו. ר' תנחום כך היה עושה בשעה שהיתה אמו לוקחה לו אגודה אחת ירק מן השוק היתה לוקחת שתים אחת לו ואחת לעניים על שם גם את זה לעומת זה עשה האלקים, עניים ועשירים כדי שיהו זוכים אלו עם אלו ומתכפרים אלו עם אלו לפיכך משה מזהיר וכו'. שמונה שמות נקראו לו, עני, אביון, מסכן, רש, דל, דך, מך, והלך. עני כמשמעו. אביון שהוא מתאוה לכל. מסכן שהוא בזוי פני הכל כמה דאת אמר וחכמת מסכן בזויה. רש שהוא רש מן הנכסים. [דל מדולדל], דך שהוא מדוכדך רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו שותה. מך שהוא מך לכל שהוא עשוי כאסקופה התחתונה. הלך שכל נכסיו הלכו לו לפיכך משה מזהיר וכו'. רבי זעירא אמר אפילו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה היא כיצד אדם אומר לחברו זכי בי זכי גרמך בי. [א"ד] זכי בי סכי בי מה הוינא ואסתכל בי מה אנא. ר' סימון אמר בשם ר' אלעזר מי שהוא עושה חסד וכו' (לעל בפסוק והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו). תני בשם רבי יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית, שכן רות אמרה לנעמי שם האיש אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו בשביל פרוסה שנתן לה, למדתך תורה דרך ארץ שכשאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שלם ושמח שאילו היה ראובן יודע מה כתבו אחריו שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם היה טוענו להוליכו אצל אביו על כתפו. אלו היה אהרן יודע שהקדוש ברוך הוא כותב עליו וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. אילו היה יודע בועז שהקדוש ברוך הוא כותב עליו ויצבט לה קלי, עגלים פטומת היה מביא ומאכיל, לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבין אותה עכשיו שאין נביאים מי כותב אותה אליהו ומלך המשיח והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהן דכתיב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגו' כתיב יען וביען הוא יען הוא עני. אמר ר' שילא העני הזה עומד על פתך הקדוש ברוך הוא עומד על ימינו דכתיב כי יעמוד לימין אביון אם נתת לו דע שמי שעומד על ימינך עתיד לשלם לך שכרך. ואם אין אתה נותן דע שמי שעומד על ימינך הוא עתיד ליפרע מאותו האיש דכתיב להושיע משופטי נפשו. כי בגלל הדבר הזה הדין עלמא דמי להדיון גלגלין ואנטילון דמלא מתרוקן דמתרוקן מתמלי. תני בשם רבי אליעזר נקמתן של ישראל ביד ענייהן ונקמתו של אדום ביד הקדוש ברוך הוא על ידי ישראל שנאמר ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל. נקמתן של ישראל ביד ענייהן שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. אמר ר' אבהו בשם ר' אליעזר צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שאילולא הרמאין שבהן כיון שהיה אחד מהם תובע בידי אדם והא מחזירו ריקם מיד היה נענש למיתה שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא וכתיב הנפש החוטאת היא תמות. ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש נחתין למסחי בהדין דימוסיא דטבריא ופגע בהון חד מסכן אמר להון זכון בי, אמרין ליה כד מחזרין אנן זכיין בך, כד חזרין אשכחן דמית, אמרון הואיל ולא אטפלינן ביה בחיים ניטפל ביה במותיה, כד מסחין ליה אשכחון ביה כיס דחמש מאה דינרין תלוי בצואריה אמרי ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין. רבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי לעולם לא תהא מצות עני קלה בעיניך שהפסדה כ"ד קללות ומתן שכרה כ"ד ברכות הפסדה כ"ד קללות מנין דכתיב הפקד עליון רשע וכל ענינא דמזמור, כל כך למה יען אשר לא זכר עשות חסד. מתן שכרה כ"ד ברכות מנין, דכתיב הלא פרוס לרעב לחמך וגו' אז תתענג על ה' וגו' הלא פרוס הלא תפרוס אין כתיב כאן אלא הלא פרוס כבר היא פרוסה שמראש השנה נגזר על האדם מה שהוא משתכר ומה שהוא מתחסר. ר' שמעון בן יוחאי כד דמך ליה בלילי ריש שתא וחמא בחלמיה דבנוי דאחתיה מתבעיין מן מלכותא שית מאה דינרין אנסינון ואוקים יתהון פרנסין אמרין ליה מן דמא מפקתא אמר לון יהון מפקין וכתבין ובסופא דשתא אנן מחשבין ואנן משלים לכון, בסופא דשתא עבדון כן, איתמר עליהון לישנא בישא, דהון יהבין ונסבין בהדין מיטכסא, אתא חד גבר סב מן מלכותא אמר להון או דאתון עבדין פורפירא דמלכא או דאתון מזדמיין שית מאה דינרין נסבינון וחבש יתהון בסילקי, כיון דשמע ר' שמעון בן יוחאי אזל לגביהון אמר לון כמה אפקתון אמרין ליה הא כתבא, שרי קרא כתבא ואשכח דאפקון שית מאה דינרין חסר שית דינר אמר לון הבון לי שית דינר ואנא מפיק לכון אמרי אתון חמון להדין סבא מיתבע מן גבן שית מאה דינרי והוא אמר הבו לי שיתא דינר ואנא מפיק לכון. אמר לון הבו לי שיתא דינרי ולא איכפת לכון אתון נסבין שיתא דינר ויהבון לגו קומציה, אזל יהבון שוחדא לההוא סבא דלא לדבר מלכא מילא ואפיך אפוי ונפק ליה, מדנפק אמרין ליה דילמא דהוית ידע דאנן מזדמיין אמר לון חייכון מן לילי ריש שתא הוינא ידע דאתון מזדמיין שית מאה דינרין אמרין ליה ואלו אמרת לן הוינן יהבין אף אלין שיתא דינרין בגו מצוותא אמר לון אילון אמרית לכון לא הויתון מהימנו יתי. ותפק לרעב (להמך) [נפשך] אם זכיתם לרעבו של יעקב ואם לאו לשבעו של עשו. ועניים מרודים תביא בית, אלו הן עניים מרודים מנעוריהן. אמר ר' יצחק בהדין סיממא דצווחין ליה סגי נהורא. ועניים מרודים אלו בעלי בתים שירדו מנכסיהן מי גרם שיענו על ידי שלא פשטו ידיהן במצות ועל ידי שלא עשו רצון אביהם שבשמים.