Quotation_auto על תהילים 145:16

ויאמרו איש אל אחיו מן הוא. לפי שלא ידעו מהו. היו מדברים איש אל אחיו ואומרים מן הוא. כלומר מתת אלהים היא כמו מנה אחת. כי אנחנו לא היינו ראויים לדבר גדול כזה. ואז אמר להם משה ופירש הוא הלחם. ואמר להם צוואת הש"י בענין הלקיטה. לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגולגולת. אחר שהוא בדרך נס ומתת אלהים. ראוי שתהיה שוה לכולם עומר לגולגולת. ומיד ראו בו מעשה נסים. כי לפי שהיו רעבים היו מרבים בחשבם שלא ירד עוד. והמרבה והממעיט לא החסיר. וזה יורה על מדת ההסתפקות כי העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. והכל הולך אחר הרצון. כי יש מסתפק במעט שבידו כמו העשיר שיש לו ק' ככר זהב. וזהו ומשביע לכל חי רצון. ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה כמאמר הש"י ויבואו ויגידו למשה זה הדבר החדש. שיתן להם טעם. לפי שהוא לא פירש להם מאמר הש"י והיה ביום הששי כי אולי שכחו. ולכן השיב להם הוא אשר דבר ה'. כלומר עכשיו אני זוכר מאמר השם שא"ל בראשונה והיה ביום הששי והיה משנה. ואני שכחתיו. וזהו הוא אשר דיבר ה'. ולכן את אשר תאפו אפו. ועדיין לא פירש להם דין שבת. אלא שאמר להם הניחו אותו למשמרת. והם לא היו אוכלים ממנו ולא היו עושים דבר. ולכן אמר להם אכלוהו היום כי שבת היום לה'. ואינו רוצה שתטריחו עצמכם אלא שתנוחו בו. וזהו שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. אבל למחר תמצאוהו ולא תחשבו שנסתלק כבר. וזהו ששת ימים תלקטוהו לפי שהם ימי חול. אבל יום הז' הוא שבת קדש. ולפי שלא האמינו דברי משה. אלא שחשבו שכבר נסתלק לגמרי. יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו:

ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון. לפי שאמר שדן יזנק מן הבשן שלא ברצון השם. אמר שנפתלי היה להפך שהיה שבע רצון שכני סנה. עד שלסבת זה ומלא ברכת ה'. הפך מדן שהיה מונע בר ולחם ומזון התורה יקבוהו לאום. אבל נפתלי שבע רצון שיהיה רצוי אחיו עד שכל השומע דבריו היו לו מתוקים מדבש ונופת צופים. וזהו נפתלי נפת לי. כאומרו נופת תטופנה שפתותיך וגו'. כמו שפירשתי בפ' ויחי. וכן אמר נפתלי שבע רצון. על תפלת אמו שאמרה נפתולי אלהים נפתלתי. וזהו שבע רצון. בסבת התפלה העולה למעלה לרצון. כאומרו רצון יריאיו יעשה. וכן אמר ואני תפלתי וגו'. בענין שבזה מלא אותו ברכת ה' בזה העולם. וכן ים ודרום ירשה לעוה"ב. וכן רמז נפתלי שבע רצון. בסבת תפלתו של ברק ושירתו. והיא מלאה ברכת ה' כדכתיב בהתנדב עם ברכו ה'. ואמר ים ודרום ירשה. כנגד מה שאמר שם נחל קישון גרפם נחל קדומים. שנעשה ערב מלקדמין כמו שפירשתי בפרשת ויצא. ואמר ים ודרום ירשה. להורות שבסבת התפלה נצח המלחמה בים וביבשה. בים. נחל קישון גרפם לים. וביבשה. דכתיב בסיסרא וינס ברגליו. וזהו ים ודרום ירשה. כמו ים ויבשה. וכן אמר נפתלי שבע רצון. לרמוז שכמו שרחל היה לה מדת ההסתפקות. שהיא לא היה לה בן ובת. ולאה היו לה ד' בנים. ואמרה נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי בשוה. כאלו היה לה בנים הרבה. ושמחה שמחה גדולה בבני שפחתה כאלו היו משלה. ואם כן בנה ראוי שיקרא לה שבע רצון. אחר שנפשה שבע לה כאלו היו לה בנים הרבה. וכאלו היה לה כל העולם. וזהו ומלא ברכת ה' כאלו ים ודרום ירשה. וזהו ומשביע לכל חי רצון עיין בפ' ויצא. ובספר הבהיר ים ודרום ירשה. ר"ש י"ה. לרמוז למה שאמרנו:

ואמר ויאסוף שבעים איש מזקני העם להודיע מעלת משה על שאר האנשים. כי כל שאר האנשים אינם רוצים שתהיה שררה לשום אדם זולתם. ולא די זה אלא שהם מקנאים כשרואים שררה לאחרים. וכ"ש אם נראה להם שאותו אדם היה שוה לו ועכשיו יש לו שררה עליו. וזהו קנאת איש מרעהו. ולכן אינם רוצים שתהיה שררה ומעלה לשום אדם. אלא שידעו כי להם לבדם נתנה הארץ. ולהם היכולת להמית ולהחיות לזון ולפרנס ולהסיר המזונות מהם. ואינם רואים כי זה האומנות הוא של הקב"ה שהוא אחד ומיוחד ואין שני לו ולו היכולת. והוא אדון בלי קנאה ומדון ואין דרכו כדרך בשר ודם. כי כשאין בעיר אלא אומן א' עושה מה שרוצה מקדים ומאחר. לפי שאין אחר שימחה בידו. אבל הקב"ה אינו כן כי אע"פ שאין אחר שימחה בידו. עושה כל הדברים כסדרן ובזמנם בלי תוספת ומגרעת. וזהו עיני כל אליך ישברו. לפי שאתה אחד ואין מי שימחה בידך. ועכ"ז אתה נותן להם את אכלם בעתו בלי איחור ועיכוב. ולא תאמר כי מפני שהם רבים אולי מהם יהיו רעבים ומהם יהיו שבעים. לזה אמר אינו כן כי פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. כי בפתיחת היד לבד השם משביע לכל אחד ואחד כפי רצונו. כי יש מסתפק במעט ויש שאינו מסתפק במעט והכל משלים השם ביכלתו. אבל בני אדם כשרואין עצמם יחידים באומנותן. מיד בועטים ואין רוצים שיהיה שני להם ומקנאין באחרים. ומרע"ה היה מוכתר בזה מכל האדם. והוא עצמו שאל שיהיה לו מסייע. והוא עצמו הלך לאסוף הזקנים בלי קנאה. וזהו ויאסוף שבעים איש. ואחר האסיפה העמיד אותם סביבות האהל. בענין שיהיו מוכנים לקבל הנבואה: