Quotation_auto על תהילים קלב:א

ויהי ביום כלות משה. זש"ה באתי לגני אחותי כלה, רבי עזריה בשם רבי סימון אמר משל למלך שכעס על מטרונא (והורידה) [וטרדה] והוציאה מתוך פלטין שלו, לאחר זמן בקש להחזירה, אמרה יחדש לי דבר ואחר כך הוא מחזירני, כך לשעבר הקב"ה מקבל קרבנות מלמעלה שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח, ועכשיו הוא מקבל מלמטה הה"ד באתי לגני, באתי לגן אין כתיב כאן אלא באתי לגני, לגנוני, במקום שהוא עיקרה מתחלה, עיקר שכינה בתחתונים היה הה"ד וישמעו את קול ה', מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך, מקפץ וסליק. כתיב צדיקים יירשו ארץ ויכנו לעד עליה, ורשעים היכן הן פורחין באויר, אלא וישכנו לעד עליה, יכשינו שכינה עליה וכו' (כתוב ברמז כ"ז). לכך נאמר ויהי ביום כלות משה, משה זכה והורידה לארץ. אפריון עשה לו המלך שלמה [אפריון זה אהל מועד, עשה לו המלך שלמה] זה מלך שהשלום שלו, משל למלך שהיתה לו בת קטנה וכו' (כתוב ברמז שס"ה), למה היה אהל מועד דומה למערה שהיא נתונה על שפת הים [ועלה הים] והציף המערה ומתמלאת מן הים והים לא חסר כלום, כך אהל מועד נתמלא מזיו השכינה, לכך נאמר ויהי ביום כלות משה. ביום חתונתו זה אהל מועד וביום שמחת לבו זה בנין בית עולמים, להקים המשכן אין כתיב כאן אלא להקים את המשכן, מה הוקם עמו, עולם הוקם עמו, שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם, לכך נאמר ויהי ביום כלות משה כלת כתיב ביומא דעלת כלתא לגנונא. רבי אלעזר אמר ביום כתות משה, ביום שכלו הקמותיו. תנא בכל יום ויום היה משה מעמיד את המשכן ובכל בקר ובקר מקריב קרבנותיו עליו (ובשביעי) [ובשמיני] העמידו ולא פרקו. אמר רבי זעירא מכאן (פ) שהקמת לילה פסולה לעבודה ביום, רבי שמואל בר נחמן אמר אף בשמיני העמידו ופרקו. רבי אלעזר אמר ביום כלות משה ביום שכלו המזיקין מן העולם, ומאי טעמא לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך [משעה שכלו המזיקים מן העולם]. אמר ר' יוחנן מה לי ללמוד ממקום אחר נלמד ממקומו, יברכך ה' וישמרך מן המזיקין, רבי יוחנן אמר ביום שכלתה איבה מן העולם, שעד שלא הוקם המשכן היתה איבה וקנאה ותחרות ומצות ומחלוקת בעולם, אבל משהוקם המשכן נתנה אהבה וחבה וריעות וצדק ושלום בעולם, ומה טעם אשמעה מה ידבר האל וגו'. ריש לקיש אמר מה לי ללמוד ממקום אחר נלמד ממקומו, וישם לך שלום. וימשח אותו ויקדש אותו, מכיון דכתיב וימשח אותו ויקדש אותו לאיזה דבר נאמר וימשחם ויקדש אותם. רבי תחליפא קיסריא וריש לקיש, חד אמר משהיה מושח כלם כאחד חוזר ומושח כל אחד ואחד, וחרנא אמר משיחה בעולם הזה ומשיחה לעולם הבא. ודכוותה וחברת את היריעות, חד אמר (פא) משהיה מחבר כל אחת ואחת היה מחבר (כל אחד ואחד) [כולם כאחת], וחרנא אמר וחברת את היריעות וגו' והיה המשכן אחד אחד למדידה ואחד למשיחה. זש"ה נוצר תאנה יאכל פריה אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, אלא במה שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקב"ה מקפח שכרו, [תדע לך שהרי] בנה שלמה את בית המקדש שנאמר ויבן שלמה את הבית ויכלהו, ובשביל שנתן דוד נפשו עליו שיבנה שנאמר זכור ה' לדוד את כל ענותו וגו', עד אמצא מקום לה', לא קפח הקב"ה את שכרו, אלא כתבו על שמו שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד [וכי דוד חנכו והרי שלמה חנכו, אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו נקרא על שמו]. וכן אתה מוצא הכל נתנדבו למשכן, הנשים טוו ויעשו כל חכם לב, ועשה בצאלאל ואהליאב, ובשביל שנתן משה נפשו עליו שלא יטעו ויעשו כשם שהראה לו הקב"ה, לכך נאמר על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה, וכן הוא אומר ויהי ביום כלות משה:

אמר רבי יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים, בעל שמחל על קנויו קנויו מחול, בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו, זקן ממרא שרצו ב"ד למחול לו מוחלין לו, וכשבאתי אצל חברי שבדרום על שנים הודו לי ועל זקן ממרא לא הודו לי, כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל. תניא אמר רבי יוסי בתחלה לא היה מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד היו יושבין בלשכת הגזית ושני בתי דינין של עשרים ושלשה אחד היה יושב על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה, ושאר בתי דינין יושבין בכל עיירות ישראל, הוצרך לשאול שואל מבתי דינין שבעירו, אם שמעו מוטב ואם לאו באין לזה שסמוך לעירו, אם שמעו מוטב ואם לאו באין לזה שעל פתח הר הבית וכו', ואם לאו אלו ואלו באין לזה שבלשכת הגזית ששם סנהדרין יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל, נשאלה שאלה לפניהן, אם שמעו אומרים להן ואם לאו עומדין למנין, רבו המטמאין טמא רבו המטהרין טהור, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות, משם שולחין וכותבין בכל המקומות כל מי שהוא חכם ועניו ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו, משם מעלין אותו [להר הבית, משם לעזרה, משם] ללשכת הגזית. מצאו [זקן ממרא] אבית פאגי והמרה עליהן (כגון שיצאו למדוד העגלה או להוסיף על העיר ועל העזרות), יכול תהא המראתו המראה, תלמוד לומר וקמת ועלית מלמד שהמקום גורם. דרש רבא מאי דכתיב וילך (דוד) [הוא] ושמואל וישבו בניות וגו' ברמה, וכי מה ענין ניות אצל רמה, אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, אמרי כתיב וקמת ועלית אל המקום מלמד שבית המקדש גבוה מארץ ישראל, וארץ ישראל גבוה מכל הארצות לא הוו ידעי דוכתיה היכא, אייתו ספר יהושע, בכולהו שבטים כתיב וירד הגבול ותאר הגבול, ובשבט בנימין ועלה הגבול כתיב ותאר הגבול לא כתיב, אמרי שמע מינה הכא הוא מקומו, סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי, אמרי ניתתי ביה פורתא כדכתיב ובין כתפיו שכן, ואית דאמרי גמירי דסנהדרין בחלקו של יהודה ושכינה בחלקו של בנימין וסברי אי בנינן לה התם איתפליג ליה טובא, אמרי מוטב דליתתיה ביה פורתא שנאמר חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן, ועל דבר זה נתקנא דואג דכתיב כי קנאת ביתך אכלתני וכתיב שיר המעלות זכור ה' לדוד וגו', הנה שמענוה באפרתה זה יהושע דקא אתי מאפרים, מצאנוה בשדי יער זה בנימן כדכתיב בנימין זאב יטרף: