פרשנות מצטטת על איוב לה:יא

ולפי שהאדם משותף עם הצומח בנפש הצומח ועם הבהמה בנפש התנועה לכך הוצרך להיות לו נפש שכלית להחכימו ולהורות אותו דרך השכל כדי שיתגבר שכלו על טבעו. הא למדת כשם שנתעלה הצומח על הדומם כך נתעלה החי על הצומח והמדבר על החי, ואף ע"פ שזה ברור ומוחש לעינים עוד יורונו הכתובים בזה הוא שכתוב (איוב ל״ה:י״א) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו, ועם היתרון הזה שהוא השכל יבחן ערך השכל וערך הטבע כל אחד מהם באיזה מדרגה הוא וכאשר האדם מגביר שכלו על טבעו הנה הוא מלאך ה' צבאות וכאשר יגביר טבעו על שכלו נמשל כבהמות נדמו, ומזה יזהיר דוד המלך ע"ה את האדם שימשך אחר השכל, הוא שאמר (תהילים ל״ב:ח׳) אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני, ויזהירנו עוד שלא ימשך אחר הטבע הוא שאמר אחריו (שם) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרוב אליך.

רַקָּתֵךְ. הִיא גֹבַהּ הַפָּנִים שֶׁקּוֹרִין פומילי"ש בְּלַעַ"ז אֵצֶל הָעֵינַיִם, וּבִלְשׁוֹן גְּמָרָא קוֹרִין אוֹתוֹ רוּמָנֵי דְאַפֵּי. וְדוֹמִין לְפֶלַח, חֲצִי רִמּוֹן מִבַּחוּץ שֶׁהוּא אָדֹם וּסְגַלְגַּל. הֲרֵי קִלּוּס בְּנוֹי אִשָּׁה. וְהַדֻּגְמָא פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: רֵיקָנִים שֶׁבֵּיךְ מְלֵאִים מִצְוֹת כְּרִמּוֹן:

כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ. קוֹמָה זְקוּפָה נוֹי בְּאִשָּׁה. וְהַדֻּגְמָא "כְּמִגְדַּל דָּוִד", הוּא מְצוּדַת צִיּוֹן שֶׁהוּא מְקוֹם חֹזֶק וְעֹפֶל וּמִבְצָר, כָּךְ הוּא "צַוָּארֵךְ", זוּ לִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁהָיְתָה חָזְקָן וּמִבְצָרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְאוֹתוֹ הַמִּגְדָּל "בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת", בָּנוּי לְנוֹי, לִהְיוֹת הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ לִלְמֹד צוּרוֹתָיו וְנוֹי מְלֶאכֶת תַּבְנִיתוֹ. וְהוּא מִגִּזְרַת: "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ", וְהַתי"ו בְ"תַלְפִּיּוֹת כְּמוֹ תי"ו שֶׁבְּ"תַּרְמִית" וּבְ"תַּבְנִית":

ולא יהל שם ערבי. כמו לא יאהל לא יפרוש שם אהל אפי' ערבי שדרכם לישב באהלי' ולהסיע מקניהם ממקום למקו' לא תמצא חן בעיניהם לקבוע שם אהליהם כי אף למרעה צאן לא תהיה ראויה ולא תתמה על לא יהל הנבאר כאילו היתה בו אל"ף כי הרבה מקומות יש שהברת קול האות במקום אות וכן (איוב ל״ה:י״א) מלפנו מבהמות ארץ כמו מאלפנו וכן (משלי י״ז:ד׳) שקר מזין על לשון הות כמו שקר מאזין: