ואפרחו [וְאֶפְרֹחָ֥יו] יְעַלְעוּ־דָ֑ם וּבַאֲשֶׁ֥ר חֲ֝לָלִ֗ים שָׁ֣ם הֽוּא׃ (פ)
מלבי"ם באור המילות
לעות את יעף דבר, לדעתי למ"ד לעות שרשיית שרשו לוע שהוא הלחי, ומורה על דיבור הלחי במרוצה, על כן דברי לעו (איוב וי"ו ג') הלחי עצמו מתנענע ומדבר מרוב ההרגל מוקש אדם ילע קדש (משלי כ', כ"ה) שידבר להקדיש ולנדור בבלי דעת. ושתו ולעו (עובדיה א' טו) יצפצפו דברים כשכור. יעלעו דם (איוב ל״ט:ל׳) יוציא דם מן לחייהם. וזולת זה לא נמצא עוד רק ושמת סכין בלועך (משלי כג ב'). ויעף הוא לדעתי מענין התנשאות. כתופעות ראם לו. וכסף תועפות לך. והוא תואר אל דבר, דבר יעף. כמו חכם לבב, תמים דעה, נכה רגלים :
ביאור הגר"א
ורמ"ש זה הנשר שטורף עופות ובאשר חללים שם הוא (איוב ל"ט) והוא שרץ העוף כידוע. וחי"תו ארץ זה הארי' מלך שבחיות וכולל כל החיות. וכמ"ש (חגיגה י"ג א') אשירה לה' כי גאה גאה למי שנתגאה כו' מלך שבבהמות שור כו' ואדם מתגאה עליהן והקב"ה מתגאה על כולם ועל כל העולם כולו ור"ל דג' חיות הן כמ"ש בתיקונים ואדם כולל כל החיות כידוע בהרבה מקומות בתיקונים ובתז"ח וכנ"ל וכ"ז בכלל הבהמה דרביעא על אלף טורין שהוא כרסייא דחקיק בה ד' דיוקנין והקב"ה מתגאה עליהן זהו בעולם האצילות שהוא אדם היושב על הכסא ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (יחזקאל א') כנ"ל. וכמ"ש בפרשת פנחס דף רי"ז ע"א הכי אוליפנא דכתיב מצמיח חציר לבהמה וגו' עד וע"ד כתיב האדם ההוא דאשתמודע. ואמר אדם דרכיב ושליט על בהמה כו' שאדם דאצילות שליט על הבהמה. וז"ש כאן בהמה בכללא דאדם וכן בבריאה עצמה בד' פרצופין נכלל הכל באדם כנ"ל. וז"ש נפ"ש חי"ה זו אדם דבריאה והוא כלל כל הג' חיות ואח"כ פרט בהמ"ה. ורמ"ש. וחית"ו ארץ ג' חיות. ולכן בעשיה ויעש אלקים לא נזכר נפש חיה שהוא כללא:
רמב"ן
בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם לְפִי מַעֲשִׂים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עַכְשָׁו הוּא נִדּוֹן, וְלֹא לְפִי מַעֲשִׂים שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת, לְפִי שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַטְרְגִין וְכוּ', לְשׁוֹן רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט שֶׁיֹּאמַר כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם, הוֹדִיעַ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לָלֶכֶת מִשָּׁם אֶל מַעְיָן וּבוֹר כִּי בַּמָּקוֹם הַהוּא יַרְוֶה צְמָאוֹ מִיָּד, וְאָמַר לָהּ "קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר" אַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ, "כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ". וְכָמוֹהוּ "בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד" (שופטים ה כז), "וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא" (איוב לט ל), יִרְמֹז לַמָּקוֹם: