בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמָלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכָל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו׃
אלשיך
וראוי לשום לב כי כאשר בד' האחרים נתייחס הוי אל עושהו ויהי בימי אמרפל כי אמרפל היה שבקש להרוג את אברהם וכן ויהי בימי שפוט וגו' כי השופטים היו סבת הוי וכן ויהי בימי אחז שאחז בתי כנסיות ומדרשות וכן ויהי בימי יהויקים ולכן גם פה מהראוי ייחס הוי אל המן ולא לאחשורוש ב' אומרו הוא אחשורוש כי מי לא ידע שהוא אחשורוש וכן אומרו המולך וגו' כאלו היה אחשורוש זולתו שלא מלך השיעור ההוא ואמר כי זה היה אותו שהיה מולך מהודו וגו' ואנחנו לא נדע לא זה ולא אותו. ג' מה בצע כי נדע מספר מדינותיו. ד' באומרו בימים ההם כי אם היה נזכר למעלה פרטות ימים מימי מלכותו יצדק יאמר בימים ההם כי אומר ההם יורה על פרטות ימי' נזכרים אך לא נאמר רק סתם בימי אחשורוש שהיה מוליך מהודו וגו'. ה' כי אומרו ויהי בימי יראה כי בא לספר מה היה בימי אחשורוש והספו' יראה שהוא ענין עשותו משתה לכל שריו וגו' וא"כ אומר בימים ההם הם דברי מותר כאלו כלתה גזרת התחלת פסוק ראשין ויספר דבר אחר ויאמר בימים ההם קרה שני שעשה משתה וגו' שאם הכל הולך אחר אומ' ויהי בימי יאמר ויהי בימי אחשורוש כשבת המלך וגו' עשה משתה ומה ענין אומר בימים ההם: ו' למה זה יסתום ויחזור לפרש כי אחר היותו עתיד לומר זמן מסויים בשנת שלש למלכו למה זה יקדים לומר בימים ההם אשר לא יובן פרטות הזמן וטוב היה יאמר תחלת דברי פיהו ככתוב השני בשנת שלש למלכו כשבת המלך וכו' עשה משתה וידוע שהיה בימים ההם כי שנה שלישית למלכו בימים ההם היתה בלי ספק: ז' מה טעם למשתה ההוא כי הנה רז"ל אמרו על שגמר מלאכת הכסא או על השלימו זמן לביטול מלאכת ב"ה ויש אומרי' שעמדו עליו אפרכיות וכבשן וי"א גינוסיא שלו היה וראוי לחזר אחר טעם שימצא כתוב בספר. ח' או' לפניו כי היא מלה מיותר' וטפלה מבלי מלח כי מהראוי לא יאמר רק עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס וגו' ולשרי המדינות כי או' לפניו מורה שלא עשה להם משתה כ"א שהיו לפניו לבד כשעשה המשתה לכל שריו ועבדיו והלא כמו זר נחשב שעבדיו יאכלו והם ירעבו. ט' באו' בהראותו וגו' שאם הוא שאחר אכלם ושתותם הראה להם את עושר וכו' וראוי לומר ויראם את עושר וכו' ואם הוא כי ראשונה הראה להם עשרו ואח"כ עשה משתה וזהו בהראותו את עושר וכו' כי כאשר הראה עשרו עשה משתה למה היפך הסדר ולא היחל בהוראת עשרו וסיים במשתה ולא עוד אלא שאומרו בהראותו הוא כמודיע אותנו ואומרו תדע מתי עשה משתה וכו' בהראותו את עושר וכו' וזה בלתי צודק רק ליודעים שהראה עשרו ומתי היה אך אנחנו לא נדע לא זה ולא אותו ואיך יאמר להודיע מתי עשה משתה שהיה בהראותו ואם כיוון לתת טוב טעם אל עשותו משתה לומר תדע טעם המשתה הזה היום מיומים הוא בסבת הראותו את עושר וכו' ולכן עשה משתה הלא תוככל השאלה גם אל הראות העושר למה הראה את כל זאת בעת ההיא. י' אומרו שמנים ומאת יום למה לא צירפם למנין חדשים ולומר ששה חדשים ולא יפרט אותם למנין ימים בהיות שיעור רב וגם ייתור אומר ימים רבים וגם כל כפל לשון הכתוב עושר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו וגם שנוי הלשונות. י"א באו' ובמלאת הימים וכו' כי ראוי לשום לב אם שני משתאות היו כדעת המתרגם א' קודם הראות עשרו וא' אח"כ או שזה הנזכר פה הוא הקודם אם הם ב' משתאות צריך לתת טעם למה עשה הב' ואף אם נאמר שהיו א' קודם הראות העושר וא' אחרי כן לעשות שמחה לפניו ולאחריו למה הראשון היה לשריו ועבדיו וחיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות והב' היה לעם הנמצאים בשושן הבירה והראשון לגדולים והב' למגדול ועד קטן ובשני נאמר מקום שנעשה בו בחצר גנת וכו' ובראשון לא נאמר מקום שנעשה בו ואם לא היה רק משתה א' למה נזכר שני פעמים וגם פעם א' יקדימנו להוראות העושר ופעם אחרי כן ולא יבצר מהיותו או קודם הראותו את עושרו או אחרי כן ולמה ישנה בקרואים אם הכל אחד:
אור חדש
"בימים ההם" (אסתר א, ב). וקשה, אחר שכתיב (פסוק א) "ויהי בימי אחשורש" בתחילת המגילה, אם כן למה הוצרך לחזור ולכתוב "בימים ההם וגו'". ופירוש זה, כי "ויהי בימי אחשורש" קאי על כל המגילה, שרצה לומר כי מה שמדבר ממנו המגילה היה בזמן אחשורש, דהיינו מעשה המן ומרדכי. והוצרך למכתב עוד "בימים ההם" על המעשה הזה בפרט, ש[מ]עשה הסעודה היה כשבת המלך על כסא מלכותו בשנת ג' למלכותו. ואף שכבר כתיב (פסוק ג) "בשנת שלש למלכו", הוצרך לכתוב גם כן (פסוק ב) "בימים ההם", שאם כן היה פירושו "ויהי בימי אחשורש הוא אחשורש המולך מהודו ועד כוש בשנת שלש למלכותו עשה משתה", ולא היה קאי "ויהי בימי אחשורש" רק על מה שכתיב "בשנת שלש למלכותו עשה משתה". והיה פירושו "ויהי בימי אחשורש", ובאיזה זמן, "בשנת שלש למלכותו". ואין הפירוש כך, רק "ויהי" קאי על כל הענין שנזכר במגילה הזאת היה "בימי אחשורש". והוא בפרט ראוי אל כל מה שנזכר במגילה הזאת, כי שמו "אחשורש" מפני שהושחרו פניהם של ישראל בצום ובתענית, וכן כמה דברים שעליהם נאמר "ויהי בימי אחשורש".
אור חדש
"בשנת שלש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי ושרי המדינות [לפניו]" (אסתר א, ג). ופירוש הכתוב שעשה משתה לשרים אשר הם עמו תמיד, שאין המלך ראוי שיהיה בלבד. "ועבדיו" פירוש אותם שהם עובדים אליו, והם בעלי מלחמתו. וזה שאמר "חיל פרס ומדי", כלומר שהם אנשי חיל בעלי מלחמה של פרס ומדי, ואלו אשר נקראו "עבדיו" משרתים לו כאשר גוזר עליהם המלך למלחמתו. ואחר כך אמר "שרי המדינות", שהם שרים במדינה, ואלו הם יושבים במדינה, ועתה באו להיות בסעודתו, ו"לפניו" לא קאי רק על "שרי המדינות" שבאו עתה לפניו.