וְכָל־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי־כֵ֖ן צִוָּה־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה׃
אור חדש
ובמדרש (אסת"ר ו, ב) "איש יהודי", למה נקרא שמו "יהודי", והלא ימיני הוא. אלא לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם, הדא הוא דכתיב (להלן ג, ב) "לא יכרע ולא ישתחוה לו". ולפי שייחד שמו של הקב"ה נקרא "יהודי", כלומר "יחידי". פירוש, כי הה"א בשם "יהודי" במקום ח', ונעשה "יחידי", זה שמייחד שמו יתברך וכופר בעבודה זרה, הוא יחידי, כלומר שהוא היה מייחד שמו נגד כל העולם. וכן הוא בגמרא (מגילה יג.) שנקרא "יהודי" על שם שכפר בעבודה זרה.
אור חדש
אבל המתרגם תרגם (כאן) "ולא קם מן קדם אנדרטיה, ולא רתת מיניה", עד כאן. הנה פירש* "ולא קם" על הצלם שהיה על המן, "ולא זע" על המן עצמו. וזה כי ב' דברים היה להמן שבשבילם יש להשתחוות לו; האחד, מצד הצלם שהיה על המן. השני, מצד המן עצמו. וכנגד אלו שניהם תרגם גם כן למעלה (ג, ב) אצל "לא יכרע ולא ישתחוה"; "ומרדכי לא הוי גחין לאנדרטה, ולא הוי גחין להמן". כי המן היה על מלבושיו אנדרטיה אחד, והוא צלם, ולא הוי גחין ליה. ולא שלא הוי גחין לאנדרטיה, שהוא צלם, דודאי דבר זה נחשב עבודה זרה. אבל כאשר לא היה עליו אנדרטיה משמע שהיה משתחוה לו, כי בודאי מותר להשתחות לאדם, לפי שהוא אדם כמותו, ומאחר שהוא כמותו איך יהיה אלקות בו, כיון שהוא אדם כמותו. ועל זה אמר "ולא ישתחוה" אפילו להמן בלבד, שאין מותר להשתחוות לאדם כמותו רק כאשר אין עושה עצמו אלקות, אבל המן עשה עצמו עבודה זרה (מגילה י:), בודאי אסור.
רש"י
והא המן - מיראת המלך הוו פלחי ליה כדכתיב (אסתר ג׳:ב׳) כי כן צוה לו המלך וקתני דלא: