פרשנות מצטטת על במדבר ב:יז

ולכך אמר ודגלו עלי אהבה רמז למחנה השכינה אשר היא תוך הד' דגלים כדכתיב (במדבר ב') ונסע אהל מועד ממחנה הלוים בתוך המחנות ומצאנו כמו כן ציורי המשכן הוא דוגמת כבודו של הקב"ה ודוגמת העולם הזה, וזהו שאמרו חכמינו ז"ל כמדרש רבה (פרשת נשא דף רע"ח ע"ד ובשה"ש כ' ע"ב) ר' יהושע דסיכנין בשם ר"י הלוי אמר בשעה שאמר הקב"ה למרע"ה ועשו לי משכן היה לו לעמוד ד' קונדיסון ולמתוח המשכן עליהם ולו (שם הגי' אלא) אמר מלמד שהראה הקב"ה אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה אמר לו בתבניתם אשר אתה מראה בהר. ר' ברכיה אמר משל למלך שהיה לו לבוש משובח עשוי במרגליות אמר לבן ביתו עשה לי בזה אמר לו אדוני המלך יכול אני לעשות כמותו אמר לו אני בכבודי ואת בסממנך כך אמר מרע"ה לפני הקב"ה אוכל לעשות כאלה א"ל בתבניתם בתכלת ובארגמן ותולעת השני ובשש וכן נכלל (העולם) בבנין המשכן, בעולם כתיב (בראשית א') ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכתיב (תהלים ק"ד) נוטה שמים כיריעה ובמשכן יריעות עזים לאהל, בשני יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל ובמשכן והבדילה הפרוכת לכם, בשלישי יקוו המים אל מקום אחד ובמשכן ועשית כיור נחושת, ברביעי יהי מאורות ובמשכן מנורת זהב טהור, בחמישי ועוף יעופף על הארץ ובמשכן והיו הכרובים פורשי כנפים, בששי נברא האדם ובמשכן ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, בשביעי ויכולו ובמשכן ותבל, בבריאת עולם כתיב ויברך אותם אלהים ובמשכן ויברך אותם משה, בשביעי ויכל אלהים ביום השביעי ובמשכן ויהי ביום כלת משה, בשביעי ויקדש אותו ובמשכן יקדש אותם. כל זה רומז כי העוה"ז שואב חיים ונקשר ונדבק בשמו של הקב"ה וכן הארון וכליו לרמז למעלה שרפים עומדים. למטה עצי שטים עומדים, למעלה יושב הכרובים למטה ויהיו הכרובים פורשי כנפים, למעלה האופנים למעלה (נ"ל ולמטה) מעשי האופנים כמעשי אופן המרכבה:

ונשל הברזל. כמו ונסע מגזרת כי ישל זיתך רק זה נשל פעל עומד ונשל גוים רבים יוצא וכן קול גדול ולא יסף עם יסף ה' יגון על דעת מדקדק גדול כי על דעתי שניהם יוצאים:

ולחם התמיד עליו יהיה. מכאן ללחם הפנים שאינו נפסל במסעות משום יציאה חוץ למחנה ^גר"ל כשנוסעין ישראל במדבר ומפרקין המשכן ונושאין השולחן עם הלחם, אע"פ שיצא הלחם חוץ לקלעים אינו נפסל משום יציאה חוץ למחנה. והנה לעיל בפ' ב' פסוק י"ז באה דרשה הפוכה מזו, והיינו שנפסל במסעות, וביארנו שם דאיירי במקרים שונים, ושתי הדרשות צודקות, יעוי"ש וצרף לכאן. .
(מנחות צ"ה א׳)

ידא דאספסתא - מקום הדקלין היה זורע אספסתא ידא כמו (במדבר ב׳:י״ז) איש על ידו:

ויד תהיה לך. כְּתַרְגּוּמוֹ, כְּמוֹ אִישׁ עַל יָדוֹ (במדבר ב'):

על ידיהם. כמו (במדבר ב׳:י״ז) איש על ידו ואינו לשון מקום אלא על שם שהוא מוכן ומזומן לידו ורבותינו ז"ל אמרו בהגדה שהטעימם הקב"ה מעין עולם הבא שלאחר חרישת האתונות היו זורעים עם החרישה ורועות האתונות מיד חזיז מן התלם: