פרשנות מצטטת על במדבר ב:לב

והסתכל עוד אחר סדור המסעות ותמצא הלשון הזה עצמו כפול, הוא שאמר (במדבר ב׳:ל״ב) אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם, הם צבאות מטה, כל פקודי המחנה לצבאותם, הם צבאות מעלה שארבע מחנות שכינה.

וְטַעַם וּצְבָאוֹ וּפְקוּדֵיהֶם וְכָל הַפְּקוּדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, וְכֵן כֻּלָּם - הֵם דִּבְרֵי ה' אֶל מֹשֶׁה, נִמְשָׁךְ אֶל ״וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן״ (במדבר ב':א'), כִּי לֹא מְנָאוּם עַתָּה פַּעַם אַחֶרֶת. וְכֵן טַעַם אֵלֶּה פְקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ב':ל״ב), בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר (שם) כָּל פְּקוּדֵי הַמַּחֲנוֹת לְצִבְאוֹתָם. וְהִזְכִּיר כָּל זֶה לְהוֹדִיעַ שֶׁמִּיּוֹם הַמִּנְיָן וְעַד שֶׁנִּתְקְנוּ הַמַּחֲנוֹת וְחָנוּ כֵן לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ, לֹא נִפְקַד מֵהֶם אִישׁ. וְזֶה מַעֲשֵׂה נֵס שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים יוֹם שֶׁלֹּא יָמוּת אֶחָד מִכָּל הָעָם הַגָּדוֹל הַזֶּה. הַשִּׁנּוּי בְּשֵׁם אֲבִי הַנָּשִׂיא לִבְנֵי גָד, בַּעֲבוּר כִּי הַמִּנְהָג בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ לְשַׁנּוֹת הַשֵּׁמוֹת בְּטַעַם שָׁוֶה, כְּמוֹ זֶרַח (במדבר כ״ו:י״ג) וְצֹחַר (בראשית מ״ו:י') מִלְּשׁוֹן "כְּצֶמֶר צָחַר" (ראה יחזקאל כ״ז:י״ח). וְנִקְרָא דְּעוּאֵל שֶׁיָּדַע אֶת הָאֵל - רְעוּאֵל, שֶׁשָּׂם רַעְיוֹן לִבּוֹ בָּאֵל, כְּמוֹ ״וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל״ (תהלים קל״ט:י״ז), ״בַּנְתָּ לְרֵעִי מֵרָחוֹק״ (שם פסוק ב'). וְהָיוּ קוֹרְאִים הָאִישׁ הַהוּא בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת, וּלְכָךְ תַּזְכִּירֶנּוּ הַתּוֹרָה בִּשְׁנֵיהֶם:

מאה ותרתין ריבוא ושבעה אלפין ומאתן. פי' מדכתיב מאד מאד והיה כפל ממנין דכתיב בפרשת במדבר כל פקודי המחנות שש מאות אלף ושלשת אלפים וה' מאות וחמשים והכפל של מנין זה עולה מאה רבוי ותרתין רבוי ומאתן וק"ל ובזוהר אית' בפסוק כי מעט אשר היה לפני ויפרוץ לרוב ברכה של הקב"ה לא פחות מאלף ואכן האלף על כל דבר מאה פעמים ואיתא בגמ' דסוטה דף י"א בשם התוספתא שמדה טובה מרובה ממדת פורעניות על אחת חמש מאות נמצא המדה הפשועה היה ת"ר אלף הואיל והחליף לו תנאי ק' פעמים ועל כל פעם ראוי ליתן לו שכר אלף שברכתו של הקב"ה לא פחות מאלף ומדה טובה מרובה חמש מאות נמצא הוא ת"ר אלף וכתיב מאד מאד א"כ שהיה עוד ת"ר אלף ודוק: