וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵאָסֵ֖ף מִרְיָֽם׃
רבנו בחיי
ותשא כל העדה ויתנו את קולם. על דרך הפשט נתנו קול בבכי גדול לעת ערב, הוא סוף יום שבאו המרגלים אליהם, כי בערב באו והביאו חשך לעולם, וזהו שכתוב ויבכו העם בלילה ההוא, הוא שכתוב (איכה א) בכה תבכה בלילה, וליל תשעה באב היה. כיצד, כך אמרו ז"ל, שנה ראשונה עשה משה את המשכן, שניה הקימו ושלח מרגלים, דכתיב (במדבר י) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן, נשארו תשעה מאייר שהוא חסר לעולם, וכתיב (שם) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, ויום ראשון מהני תלתא לא חשבינן שהוא יום עשרים לעלית הענן ואמר רבי חמא ברבי חנינא אותו יום סרו מאחרי ה' דכתיב (שם יא) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל, הלכך הוו להו כ"ב באייר, וכתיב (שם) עד חדש ימים, הוו להו כ"ב בסיון, וכתיב (שם יב) ותסגר מרים שבעת ימים הרי כ"ט בסיון, ותניא בכ"ט בסיון שלח משה מרגלים וכתיב וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום, נמצאו כלין בתשעה באב, יום שלשים לסיון שהוא מלא וכ"ט לתמוז שהוא חסר לעולם הרי שלשים, ותשעה באב הרי ל"ט. לכך הקשו בגמרא א"כ בציר חד יומא, כלומר מן הארבעים, ומשני, תמוז דההיא שתא עבורי עברוה, כלומר תמוז של שנת המרגלים מלא היה, דכתיב (איכה א) קרא עלי מועד לשבור בחורי, זמן עלי מועד לשבירת בחורי בתשעה באב, וכתיב ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו, אמר רבי יוחנן אותו היום תשעה באב היה, אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע אותו לכם בכיה לדורות, שחרב בו הבית בראשונה ובשניה, ולכן כפל הנביא לשון בכה תבכה, ודרשו רז"ל בכה בחורבן ראשון תבכה בחורבן שני. ועוד דרשו בו בכה תבכה, בכה על ממלכת ישראל תבכה על ממלכת בית יהודה, בכה על ירושלים תבכה על ציון, בכה על עשרת השבטים תבכה על יהודה ובנימן. ומצינו חורבן בית ראשון שהיה בלילה, שכן כתוב מפורש (ירמיה לט) ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן המלך, וכן התנבא ירמיה עוד ואמר (שם ו) קומו ונעלה בלילה, חורבן בית שני היה ג"כ בלילה שכן כתוב (שם) אוי נא לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. וכשבא טיטוס הרשע והחריב ירושלים והצית האש בתוכה יצאו ישראל וגלו מירושלים ובאו במחנה טיטוס והיו שם בני ישמעאל וערב ולקחו ארבע מאות ילדים וילדות ופרשו לים בלילה והוליכום בשבי לארצם, והילדים אמרו נשליך עצמנו לים, אמרו אלו לאלו מתיראין אנו אם יהיה לנו חלק לעוה"ב, והיו משיבין אלו לאלו והלא מקרא כתוב (תהלים סח) אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים, שמעו הילדות והשליכו עצמן, נשאו הילדים ק"ו בעצמן ומה אלו שדרכן בכך כך, אנו על אחת כמה וכמה. וכל המאורעות האלה לישראל היו בלילה בעונש הבכיה שעשו בלילה הזה. ועוד מצינו שבלילה הזה נגזר החורבן והפזור לישראל בגלות, הוא שכתוב (שם קו) וירגנו באהליהם לא שמעו בקול ה' וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות, וכן כתיב ביחזקאל (כ) גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגוים ולזרות אותם בארצות. הרי לך מפורש מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שבכיה זו הוקבעה לדורות שיהיו מפוזרין בין האומות.
ברכת אשר
רש"י ד"ה כל העדה, עדה השלמה, שכבר מתו מתי מדבר וכו'. כלומר כאן יש קפיצה אל תוך שנת הארבעים שבמדבר. ולא ידעתי אם המאורעות השליליים המסופרים עד כה אירעו במשך ארבעים שנות המדבר בפיזור, או תכופים זה אחר זה. (פ' חקת תשנ"ח) הערת הרב איתן שנדורפי שי': הגמרא במסכת תענית (כט ע"א) מוכיחה על פי סדר המאורעות שקרו לבני ישראל במדבר שהגזירה שלא יכנסו לארץ נגזרה עליהם בתשעה באב, וכך מסדרת הגמרא שם את סדר המאורעות: בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים עשה משה את המשכן ואת כליו וב־א' בניסן בשנה השניה הקים את המשכן (שמות מ, יז). עשרים יום לאחר הקמת המשכן, ב־כ' בניסן, נסעו ישראל ממקומם (במדבר י, יא). נסיעתם ארכה שלושה ימים (כ'-כ"ב בניסן - שם י, לג). ביום השלישי נתאוו לבשר והתלוננו שה' אינו דואג להם כל הצורך (שם יא, ד. על פי דרשת רבי חמא ברבי חנינא במסכת שבת קטז ע"א). במשך חודש שלם (עשרים ותשעה ימים) אכלו בשר וזה פסק ב־כ"ב בסיון. לאחר מכן מספרת התורה על מרים הנביאה שלקתה בצרעת (שם יב, טו). הסגרה של מרים נמשך שבעה ימים והסתיים ב־כ"ט בסיון (שם יב, טו). מיד לאחר מכן בא הציווי על שליחת המרגלים (שם יג, ב), כלומר באותו היום נשלחו ותרו את הארץ במשך ארבעים יום, עד ח' באב. המרגלים שבו וסיפרו לישראל את מה שאירע להם בארץ ישראל (שם יג, כו), ובאותו הלילה, ליל תשעה באב היה. וראה דברי רש"י לספר ויקרא (א, א) ולספר דברים (ב, טז-יז).
מזרחי
למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים כו'. במדבר רבה וכבר פירשנו כמה פעמים שהסבה שהביא רש"י ז"ל בפירוש החומש המדרשו' שדרז"ל בסמיכות קצת פרשיות והניח המדרשות של סמיכות שאר כל הפרשיות שדרשו רז"ל בכלן הוא מפני שרש"י ז"ל אינו מביא בפי' החומש רק אותן מדרשות שהן קרובות לפשוטו של מקרא כמו שכתב בפסוק וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן ולפיכך אותן פרשיות שאין מקומן סמוכות זו לזו ודרשו בהן רז"ל למה נסמכו שהמדרשות ההן הן קרובות לפשוטו של מקרא דודאי לא היה להן להסמיך אלא בעבור סבה מה הביאן רש"י ז"ל בפי' החומש ואותן המדרשות של שאר הפרשיות הסמוכות זו לזו שאין לומר בהן שנסמכו שלא במקומן לא הוצרך להביאן בפירושיו לפיכך צ"ל שרש"י ז"ל סובר שהפרשיות הללו אינן כתובות על הסדר דס"ל דפרשת קרח קדמה לפרשת מרגלים ולפיכך אמר למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים היה לו לכתו' פרשת קרח תחלה שהיה בחצרות כדפרש"י ז"ל גבי וחצרות ודי זהב זו מחלוקתו של קרח ואחר כך פרשת מרגלים שהי' במדבר פארן כדכתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן וכתוב וישלח אותם משה ממדבר פארן ומה שכתב בפ' קרח גבי ויפול על פניו מפני המחלוקת שכבר זה סרחון רביעי חטאו בעגל ויחל משה במתאוננים ויתפלל משה במרגלי' ויאמר משה ושמעו מצרים במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו כו' זהו לפי הפי' השני שאמר גבי וחצרות ד"א אמר להם היה לכם ללמד ממה שעשיתי למרים בחצרו' בשביל לשון הרע ואת' נדברתם במקום שהן אגדות חלוקות ורש"י ז"ל מנהגו הוא בכמ' מקומו' לפרש פעם כפי האגדה האחת ופעם כפי האגד' האחרת וכב' הארכת בזה בתחל' פרש' בראשי' ע"ש אך קשה אכתי מ"ל לרש"י ז"ל לומ' שמחלוקתו של קרח היתה אחר פרשת מרים עד שיאמ' למה נסמכ' פרשת מרגלים לפרש' מרים ולא למחלוקתו של קרח נהי דמחלוקתו של קרח הית' בחצרו' מכל מקום דילמא פרשתו של קרח היתה תחל' ואחר כך פרש' מרגלי' ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן ומשם שולחו המרגלים דהשתא הוו להו שתי פרשיות דמרים ומרגלים כתובות על הסדר וכך נראה מפשוטו של מקרא דכתיב והעם לא נסע עד האסף מרים דמשמע דאלמלא עכוב' של מרים היה העם נוסע משם קודם זמן נסיעת' וכן כתב רש"י ז"ל גבי והעם לא נסע עד האסף מרים זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למרע"ה כשהושלך ליאור שנ' ותתצב אחותו מרחוק אלמא פרשת' של מרים היא שהיתה סמוך לנסיעה ולא מחלוקתו של קרח ושמא יש לומר דה"ק למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים בלבד ולא גם לפרשתו של קרח היה לו לכתוב פרשת קרח תחלה ואח"כ פרשת מרים ואח"כ פרשת מרגלים על הסדר ואז היתה פרשת מרגלים סמוכה לפרשת מרים ולפרשת קרח על הסדר לא שיכתוב פרשת מרים לבד ואח"כ פרשת המרגלים סמוך לה ואח"כ פרשת קרח דהשתא לא נסמכה פרשת מרגלים רק לפרשת מרים בלבד והשיב לפי שראו שלקת' מרים על עסקי דבה שדברה באחיה ורשעים הללו לא לקחו מוסר ואילו היה כותב תחלה פרשת קרח ואחריה פרשת מרים ואחריה פרשת מרגלים היינו חושבים שנכתבו כל הפרשיות הללו זו אחר זו כפי סדרן ולא מפני שחטא המרגלים שוה לחטא' של מרים והיה להם לקחת מוסר ולא לקחו וי"מ שמה שכתב רש"י ז"ל למה נסמכה הוא מפני שאין דרך הכתוב להסמיך שתי פורעניות זו לזו כדפרש"י ז"ל גבי ויהי בנסוע הארון וכדאיתא בפרק כל כתבי ולפי שסמך כאן פרשת מרגלים לפרשת מרים הוכרחו לתת טעם על זה לפי שלקתה כו' וליתא דא"כ למה לא נתנו טעם על סמיכות פרשת מרים לפרשת קברות התאוה דלעיל מיניה א"ת מפני שפרשת מרים היא פורענות של יחיד ואין הכתוב מקפיד על סמיכותה עם פורענות קברות התאוה הנה מזה הטעם עצמו אין להקפיד על סמוכות פורענות מרים לפורענות המרגלים: