פרשנות מצטטת על במדבר יז:ו

ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צן. כתב הרמב"ן כתב רש"י עדה שלימה כי כבר מתו מתי מדבר וכן דעת ר' אברהם. והקשה הוא א"כ מה צורך להזכיר עדה בבואם אחרי כן אל הר ההר. ור' אברהם אמר כי הזכיר זה בעבור כי יצא אדום להלחם בה והגיד הכתוב שלא נפקד מהם איש בבואם מעיר אדום. והקשה הרמב"ן על זה כי ישראל נטו מעליו ולא נלחם בם כלל. ופי' הוא כי מנהג הכתוב להזכיר כן במקום התלונות ויבואו כל עדת ישראל אל מדבר סין אשר בין אלים ובין סיני. ויסעו כל עדת ישראל למסעיהם מרפידים. הודיעונו כי היו כולם בתלונה וכן וישאו כל העדה קולם ויבכו. וילונו כל עדת ישראל ממחרת. ואמר כן בבואם אל הר ההר להודיע שכולם היו בהספידו של אהרן קדוש ה':

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן – הָעֵדָה עֵדָה שְׁלֵמָה, שֶׁכְּבָר מֵתוּ מֵתֵי מִדְבָּר וְאֵלּוּ פָּרְשׁוּ לְחַיִּים - לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ׳:א׳). וְכֵן דַּעַת ר״א. וְאִם כֵּן, מַה צֹרֶךְ לְהַזְכִּיר כֵּן בְּבוֹאָם אַחֲרֵי כֵן אֶל הֹר הָהָר (במדבר כ׳:כ״ב)? וְר״א אָמַר (אבן עזרא על במדבר כ׳:כ״ב) כִּי הִזְכִּיר זֶה בַּעֲבוּר כִּי יָצָא אֱדוֹם לְהִלָּחֵם בָּם, הִזְכִּיר הַכָּתוּב שֶׁלֹּא נִפְקַד מֵהֶם אִישׁ בְּבוֹאָם מֵעִיר אֱדוֹם. וְאֵינוֹ נָכוֹן, כִּי יִשְׂרָאֵל נָטוּ מֵעָלָיו וְלֹא נִלְחַם בָּם כְּלָל. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי מִנְהַג הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר כֵּן בִּמְקוֹם הַתְּלוּנוֹת: ״וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי״ (שמות ט״ז:א׳), ״וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים״ (שם י״ז:א׳). יוֹדִיעֵנוּ הַכָּתוּב כִּי הָיוּ כֻלָּם בַּתְּלוּנָה, וְכֵן ״וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם״ (במדבר י״ד:א׳), ״וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת״ (שם י״ז:ו׳). וְאָמַר כֵּן בְּבוֹאָם אֶל הֹר הָהָר לְהוֹדִיעַ שֶׁהָיוּ כֻּלָּם בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה', כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ' (במדבר כ׳:כ״ט), וְאָמַר ״לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה״ (במדבר כ׳:כ״ז). וּבְמִדְבַּר סִינַי רַבָּה (במדבר רבה י״ט:ט׳) רָאִיתִי שֶׁהִזְכִּיר הַלָּשׁוֹן הַזֶּה ״עֵדָה שְׁלֵמָה״ וְכוּ' בַּכָּתוּב הַשֵּׁנִי בְּהֹר הָהָר בִּלְבַד, כִּי הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי הַתְּלוּנָה נֶאֱמַר כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי:

הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם. אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא מִלִּבָּם לְבַל יִדְאֲגוּ עַל הֱיוֹת הַדָּבָר בְּסִבָּתָם. גַּם לְבַל יַחְשֹׁב אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל כִּי הֵם הָיוּ לָהֶם סִבָּה, לָזֶה אָמַר הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשׁוֹתָם פֵּרוּשׁ, שֶׁהֵם חִבְּלוּ בְּעַצְמָן וְחִסְּרוּ נַפְשָׁם וְלֹא הָיָה לָהֶם סִבָּה מִזּוּלָתָם. וְאַף עַל פִּי כֵן מָצִינוּ שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל בְּכַוָּנַת ה׳ בִּדְבָרִים אֵלּוּ וַיִּלּוֹנוּ עַל מֹשֶׁה וְגוֹ׳ אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה׳ (במדבר יז:ו).

על לשון הרע - כי ההיא דקרח לשון הרע הוה דכתיב (במדבר י״ז:ו׳) אתם המיתם את עם ה' וסתם לשון הרע בחשאי הוא: