פרשנות מצטטת על בראשית יב:ח

אלה הדברים - לפי פשוטו: כל הנזכרים בפסוק זה מקומות הן, כמו שמצינו שרגילים הפסוקים לתת סימן בתוך סימן אל המקומות שהוא רוצה לפרש היכן. בלך לך: מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם. [בפרשת בשלח]: וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון. בס' שופטים: הנה חג לה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה. וכ"ש שצריך לפרש היכן נאמרו המצות, כמו שכתוב: וידבר ה' אל משה בהר סיני. בארץ מצרים: החדש הזה. וידבר ה' אל משה בהר סיני. בערבות מואב. אף כאן עושה סימן בתוך סימן, וכן הוא אומר וחוזר ושונה דבר זה, כשבא משה לפרש את המצות: אלה העדות והחקים והמשפטים אשר דבר משה וגו'. בעבר הירדן בגיא מול בית פעור בארץ סיחון מלך האמורי הואיל משה וגו'.

מנגד מרחוק מיל. דכל "נגד" הוא נוכח, ואין נראה שהם נוכחים אלא כשהוא מרחוק מיל, שאם לא כן הוא נראה שהם יחד ולא נוכחים. אך מרחוק הרבה אין לומר, כדי שיוכלו לבא בשבת שם, שאסור ללכת יותר ממיל. והא דכתיב (ר' שמות יט, ב) "ויחנו שם ישראל נגד ההר", יש לחלק, דחילוק יש בין "נגד" ל"מנגד", ד"נגד" משמע על שהוא נגדו, ומשמע קרוב רק שהוא נגדו. ו"מנגד" משמע רחוק קצת, כמו "מנגד תראה את הארץ" (דברים לב, נב) , שפירושו הפאה והצד שהוא נגדו, שכן משמש המ"ם בכל מקום על הצד, כמו "בית אל מים" (בראשית יב, ח), רצה לומר מצד בית אל. ולפיכך אי אפשר לומר רק שהוא רחוק קצת, שאם אינו רחוק אין לומר "מנגדו" שפירושו מצד נגדו, שכיון שהוא סמוך – הכל צד אחד ופאה אחת, ולא נקרא 'מצד נגדו'. לכך לא יתכן לומר 'מצד נגדו' אלא אם הוא רחוק קצת, שאז יאמר שהוא מצד נגדו ולא עמו לגמרי, שאם אינם רחוקים זה מזה נעשה מקום אחד. אבל שני דברים מחולקים שייך שפיר "נגד", אף על גב שהוא קרוב לו מאוד, וזה פשוט. ולפיכך אף על גב ש"נגד" הוא אף על קרוב, "מנגד" דווקא רחוק:
‎והא דבפרשת יתרו (שמות יט, ב) [פירש רש"י] "נגד ההר" 'למזרחו של ההר, וכל מקום שאתה מוצא "נגד" פנים למזרח', וכאן אי אפשר לפרש פנים למזרח, שהרי סביב לאהל מועד יחנו, שאין זה קשיא, דהכי פירושו, שצד המזרח נקרא יותר 'פנים' מצד אחר בעבור שנקרא "קדם" שהוא מלשון פנים (רש"י פסוק ג), ולפיכך אם היו חונים מצד מערב ההר לא יאמר שהוא חונה "נגד ההר", שאין להיות נקרא המערב לבד בשם "נגד", שאם כן היה המזרח אחור, ואין ראוי שיהיה נקרא מזרח אחור. או שיהיה דרום לבד או צפון לבד "נגד", ויהי מזרח לימין או לשמאל, ולפיכך 'כל מקום שאתה מוצא "נגד" פניו למזרח'. אבל כאן דכתיב "מנגד אהל מועד", וכולל כל האוהל מועד יחד, שייך שפיר לומר "מנגד" עליו, כיון שכל סביביו היו חונים, יתכן לומר שפיר כי חנייתן בכלל היה נגד אהל מועד, שהוא באמצע. כי העגולה היא נוכחית לנקודה, והשמים נקראים נגד הארץ, אף על גב שהם מסבבים אותה מכל צדדים, מפני שהם מתנגדים נוכח כלל הארץ, מבלי בחינה אל חלק אחד. ולמעלה הארכנו בזה עוד, עיין שם בפרשת יתרו:

והקרוא הוא בצלאל והטעם קראתי בשמו שאין כמוהו לעשות המשכן:

עתק. דבר חזק דבר אחר: לשון סרה, כמו: (בראשית יב ח) ויעתק משם ההרה, יצא דבר סרה מפיכם:

את שבעת המזבחת. שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת עָרַכְתִּי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת, אָמַר לְפָנָיו אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ בָּנוּ לְפָנֶיךָ שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת וַאֲנִי עָרַכְתִּי כְּנֶגֶד כֻּלָּן, אַבְרָהָם בָּנָה אַרְבָּעָה — "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" (בראשית י"ב), "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה" וְגוֹ' (שם), "וַיֶּאֱהַל אַבְרָהָם" וְגוֹ' (שם י"ג), וְאֶחָד בְּהַר הַמּוֹרִיָּה; וְיִצְחָק בָּנָה אֶחָד — "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ" וְגוֹ' (שם כ"ו), וְיַעֲקֹב בָּנָה שְׁתַּיִם, אֶחָד בִּשְׁכֶם וְאֶחָד בְּבֵית אֵל: