פרשנות מצטטת על בראשית כד:ב

שבועת הדיינין. כתב הר"ב דנקיט חפצא בידיה. כדאשכחן באברהם דכי השביע לאליעזר אתפסיה בברית מילה שנאמר (בראשית כ״ד:ב׳-ג׳) שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך. גמ'. ותמהו התוס' דבשבועת העדות. ובטיו. ופקדון. כשהוא מושבע מפי אחרים דהוי דומיא דשבועת הדיינים. ליבעי בהו אנקוטי חפצא. ע"כ. ומ"ש הר"ב שבועת היסת. מפרש רש"י [שם ע"ב] לשון שומא ששמו חכמים עליו שבועה כמו אם ה' הסיתך והוא פסוק בשמואל א' כ"ו ושם פירש"י כל הסתה לשון שומא. *) אמיטמינ"ש בלע"ז ע"כ. ומ"ש הר"ב והמחוייב שבועה מדבריהם וכו' זה לשון הרמב"ם והשבועה המחוייבת מדרבנן אע"פ שהיא נזכרת במשנה [כו']:

כדאשכחן באברהם דאתפסיה לאליעזר בברית מילה. גמרא. ועתוי"ט:

וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' הָיָה רָאוּי לְאַבְרָהָם שֶׁיְּצַוֶּה אֶת יִצְחָק בְּנוֹ שֶׁלֹּא יִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן, אֲבָל הָיָה רְצוֹנוֹ לִשְׁלֹחַ בְּחַיָּיו אֶל אַרְצוֹ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְהִשְׁבִּיעַ הָעֶבֶד לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּחַיָּיו אוֹ בְּמוֹתוֹ, וְלָכֵן הֻצְרַךְ עַל כָּל פָּנִים לְהַשְׁבִּיעַ לָעֶבֶד לָלֶכֶת שָׁם, וְהֻצְרַךְ לֵאמֹר אֲנִי מְצַוְּךָ שֶׁלֹּא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת כְּנַעַן וְשֶׁתֵּלֵךְ אֶל אַרְצִי וְתִקַּח לוֹ אִשָּׁה מִבֵּית אָבִי. וְכֵיוָן שֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת הָעֶבֶד עַל זֶה לֹא הֻצְרַךְ לְצַוּוֹת אֶת יִצְחָק דָּבָר, כִּי יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עַל רְצוֹן אָבִיו וְעַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת עַבְדּוֹ, כִּי הָיָה הָעִנְיָן נוֹדַע לְיִצְחָק בֶּאֱמֶת. גַּם יִתָּכֵן שֶׁהָיָה הָעֶבֶד אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל נְכָסָיו, וְצִוָּה אוֹתוֹ שֶׁיַּשִּׂיא יִצְחָק לִרְצוֹנוֹ וְיַנְחִיל אוֹתוֹ נְכָסָיו עַל מְנָת כֵּן. וְזֶה טַעַם "הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ":

חוץ לב"ד משביעין אותה - ששבועת הדיינין של תורה היא ונקט ס"ת בידיה או תפילין ומשביע לה בשם או בכינוי כדאשכחן באברהם שים נא ידך וגו' ואשביעך בה' (בראשית כד) ועונשה מרובה וחוץ לב"ד שבועה דרבנן בקללת ארור ולא נקיט מידי ואין עונשה כל כך: