וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי׃
תפארת שלמה
ונחזור לביאור הכתוב ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו. פי' שאמר אל בחי' העבדות שלו זקן ביתו לעורר עולם הזקן מלא רחמים. המושל בכל אשר לו. כל רומז לבחי' צי"ע והיה מושל בההשפעו' שירדו ביושר לבנ"י. כמ"ש מזקנים אתבונן כו' מכל אורח רע כלאתי רגלי כו' פי' ע"י שהמשיך ההשפעות מעולם הזקן עי"ז היה מונע השפע בלתי לכת למקו' שאינו ראוי לבל יבזוו זרים. וז"ש משוך חסדך ליודעיך הם בנ"י תמשוך להם החסדים. אל קנא ונוקם לצרים עוזבי השם כו' אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני שלא ירדו ההשפעות לסט"א רק אל ארצי ואל מולדתי תלך לבנ"י זרע קודש. ועד"ז פרשנו לעיל בפ' ואברה' ושרה זקנים באים בימים שהיו משפיעים החסדים מעולם הזקנה. חדל להיות לשרה אורח כנשים בחי' מקבל שהיא היתה ג"כ בחינת משפיע. וזה גם כן ואברהם זקן בא בימים שהמשיך מעולם הזקן בז' ימי הבנין כמ"ש עולם חסד יבנה: