וּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֙סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא־לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת׃
ברכת אשר
ועוד קשה, שלכאורה יכול היה להביא גם את דברי הגמרא (בבא קמא צג ע"א), "ואמר רבי יצחק, לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרי ונתקיים בזרעה, שנאמר (כ, טז) הנה הוא לך כסות עיניים. אמר ליה, הואיל וכסית ממני שהוא אישך וגרמת לי צער הזה, יהי רצון שיהיו לך בני כסויי עיניים, ונתקיים בזרעה, שנאמר, ותכהין עיניו מראות".
דרך חיים
ועוד, שכשם שהחכמה הוא לכח השכלי, והגבורה לכח הנפשי, והעושר הוא קנינו של אדם ושייך לאדם, וכן הכבוד הוא מלבוש האדם, שייך לאדם, שהכבוד מתלבש בו האדם, ונחשב הכבוד כמו מלבוש לאדם. כמו שאמר בפרק אלו קשרים (שבת קיג.) "וכבדתו מעשות דרכך" (ישעיה נח, יג), "וכבדתו" שלא יהיה מלבושך של שבת כמלבושך של חול, כי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותיה. ועוד אמר שם (שבת קיג:) "ותחת כבודו" (ישעיה י, טז), ולא כבודו ממש, כי הא דרבי יוחנן קרי למאני מכבדותיה, הרי לך כי המלבושים הם כבודו. ולפיכך גם כן הכבוד נחשב כמו מלבוש לאדם, וכדכתיב (בראשית כ, טז) "והנה לך כסות עינים", ותרגם אונקלוס 'הא לך כסות דיקר וגומר'. הרי שגם הכבוד 'כסות' נקרא. ולפיכך אלו ד' דברים שזכר בן זומא, הם הדברים אשר שייכים לאדם. כי כבר אמרנו כי אלו שלשה דברים, החכמה והגבורה והעושר, שייכים אל האדם. והכבוד הוא גם כן שייך אל האדם, והוא נחשב כמו מלבוש האדם. והפירוש הזה הוא ברור מאוד עד שאין ספק בו כלל למי שמבין עמקי* חכמה, [ו]יבין סדר ארבע מדות אלו, כי הם על פי החכמה מאוד.
ביאור הגר"א
ואח"כ זו"נ דבריאה וזיווג זו"נ כמש"ל: ואח"כ הנה נתתי לכם את כל עשב כו' הוא אופנים וחיות וכרובים שהן מאכל אדם דלעילא ואת כל העץ אשר בו פרי עץ כו' הן כרובים ותמורות שהן ג"כ למאכל אדם. ולכל חית כו' את כל ירק עשב לאכלה כו' הן מלאכין שמתחדשין בכל יום שנבראו ביום שני שהן מאכל בהמה דרביעא על אלף טורין כורסיא כנ"ל וכמ"ש (תהלים ק"ד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם כו': וכמ"ש בפרשת בראשית דף י"ח ע"ב ורזא דא מצמיח חציר לבהמה כו' עד חציר כבקר יאכל ע"ש ור"ל תמורות אנפי רברבא שהן ד' חיות הקדש שהם מתתקנין ע"י קרבן כידוע בסוד הקרבן מבהמה ועופות ואריה אוכל הקרבן אוריאל ואדם מקריב הקרבן כלל כולם והן אנפי רברבא וכרובים הן אנפי זוטרי כרביא. והענין כי שני מרכבות הן א' בחג"ת ג' חיות וא' בנה"י ג' חיות ומלכות אדם באמצעיתא כמ"ש בהקדמת תיקונים דף ד' ע"א אנפי תלת חיוון עלאין דאינון כו' ע"ש וחג"ת נקראין אנפי רברבי. ונה"י נקראין אנפי זוטרי שנ"ה נקראין כרובים ונערים וכן יסוד נקרא נער כידוע וכמ"ש בתז"ח דף פ"ג ע"ג ואינון אנפי רברבי ואנפי זוטרי ע"ש. ולכן כל מי שבדרגא דנה"י נקרא נער שמואל הוא בנצח ויהושע בהוד ויוסף ביסוד כמ"ש בפרשת בראשית דף כ"א ע"ב יהושע אתנבי מהודו של משה כו' עד בשירותא ובסופא וכולם נקראו נער יהושע בן נון נער כו' והנער שמואל יוסף והוא נער כו'. וכן מט"ט נקרא נער בדרגא דיסוד כידוע ושני כרובים נקראים נערים בדרגא דנ"ה כידוע. וכ"ז ביצירה: ואח"כ וירא אלקים את כל אשר עשה כו' הוא עולם העשיה ולכן נאמר את כל אשר עשה שהיא בדרגא דמלכות שמלכות מקננא בעשייה וכמו שמלכות כוללת הכל כן העשייה וזהו את כל אשר עשה. ושם ס"ם וכל ממנין דיליה כמ"ש בר"מ פרשת בא ד' מ"ג ע"א ולאלין עביד שמשין כו' ע"ש וז"ש (ב"ר) והנה טוב מאד זה המות: ובזה היום כל ד' העולמות נשלמו. נעשה אדם אצילות. ויברא אלקים בריאה: הנה נתתי כו' יצירה. וירא אלקים כו' עשייה: ודע שכל אלו הימים הן רמז לששת אלפים שנה שהן ו' ימים כמש"ל פ"א שתא אלפין שנין תליין בשתא קדמאי. וכל הפרטים שהן בו' ימים אלו הן מתנהגין בו' אלפים כל א' ביומו ובשעתו. ומכאן תדע קץ הגאולה שהוא בעתה ח"ו כשלא יהיו זכאין שהוא קץ האחרון ומשביע אני את הקורא בה' אלקי ישראל שלא יגלה זה. ועיין בז"ח א"ל ר"ע רבי מה ראה כו' עד ישמח ה' במעשיו וע"פ שאמרו בראשונה הוצבר כו': (הגהה - [ומ"כ הגה"ה מהרב המגיד זצ"ל וז"ל, וכן איתא בזח"א קי"ז ע"א מענין זה וז"ל הכי אוליפנא מאבא ברזין דאתוון דשמא קדישא פי' ו"ה שבשם הם אלף ה"ה וה"ו וכמש"ל וז"ש וברזי דשני עלמא היינו אלף ה"ה וה"ו וביומי דבראשית היינו יום השישי דמעשה בראשית שנברא בו אדם ואיך היתה הנהגתו ביום זה כמרומז בפנים, והבן. עד כאן לשון הגה"ה] ש"ל): ויום השביעי רומז על אלף השביעי עה"ב כידוע ואלו ששת ימי בראשית הן ו"ת של רדל"א שמהן מתחיל האצילות וזהו שאל נא לימים ראשונים שהן ימים ראשונים ימים קדמוניות כידוע ומהן מתחיל האצילות וקצת גילוי משא"כ בג"ר של רדל"א דשם לא אתיידע ולא אתדבק כו' ברח לך אל מקומך וז"ש שאסור החקירה בג"ר. ועליהן נאמר ויכולו השמים יום השביעי שבת: והוא כולל ג"ס כח"ב דרדל"א לכן נאמר בו ג"פ יום השביעי וג"פ אלקים והוא שורש לכל ג"ר שבת שנכללין בבינה והוא כאן בינה דרדל"א שמתפשט בו"ת דרדל"א לכן בו קצת גילוי שבת. וכ"א בכ"א מו' ימים ויהי ערב ויהי בקר כו' לכלול מלכות עם כל הו"ק ברדל"א ולכן ביום השביעי לא נאמר בו ויהי ערב כו' שאין שם זו"נ נגלית ושם הן אחד שהן כלולין שנוקבא נכללת בדכורא כידוע בסוד ו' שבתוך ה"א עלאה. ואף היום הוא שם בהעלם וז"ש (זכריה י"ד) והיה יום א' כו' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור. והוא יום השביעי שכולו שבת כידוע ואז ויכלו השמים והארץ וכל צבאם כמ"ש (ישעיה נ"א) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן כו' ונגולו כו' כל צבא השמים (שם לד). וכ"ז בס"א שיתבטלו לגמרי אבל בקדושה יחזרו כלם לשרשם אל הבינה יום השביעי ששם עלמא דחירו אין שם אחיז' ס"א ולכן יתבטלו וזו"נ יהיו ג"כ שבת בסוד הבינה וז"ס ג' שבתות ביום שבת זו"נ ובינה כמ"ש בר"מ פרשת יתרו (ח"ב צב, א) תלת דרגין אינון כו' ע"ש וכנגדן ג"פ יום השביעי כנ"ל. וכ"ז הוא ג"כ בשבת כמ"ש (ברכות נ"ז א') שבת א' מששים מעה"ב. ואז יתגלה דיקנא דעתיקא קדישא כמ"ש באדרא רבא דף קל"ד ע"ב ובההוא זמנא דאתער ע"י בתקונין עד ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן ר"ל שאין יום ולילה אלא מסטרא דזו"נ שהן מסטרא דילן שהן המנהיגין אותנו: וכן בירחא שביעי מתגלה דיקנא והוא ג"כ רמז לע"ל כמ"ש בזוהר דשירותא דינא בר"ה ואח"כ סליחת עונות ביה"כ ואח"כ סוכות ושמיני עצרת ושמחתן וכן לע"ל תחלה יום הדין הגדול. ואח"כ וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כו' (יחזקאל ל"ו) כי אסלח לאשר אשאיר (ירמיה נ'). ואח"כ בסוכות חופות שבע כידוע וכמ"ש (ישעיה ד') וסוכה תהיה לצל יומם כו' זמן שמחתינו וגם האומות יתקיימו ורעו זרים צאנכם כו' (שם ס"א) ואח"כ ש"ע שיכלו א"ה וישמחו ישראל לבדן עצרת תהיה לכם ויאכלו שלש סעודות של שבת שהן בזו"נ ובינה כמ"ש בזוהר. והן יהיו סעודת בהמות בהררי אלף בנוקבא וסעודת לויתן בדכורא לויתן זה יצרת לשחק כו' ויין המשומר בבינה כידוע. ואז וישבות ביום השביעי כו' שמלאכתו בששת אלפי שמזווג זיווגים כמ"ש במ"ר והענין שמחדש נשמות שנבראו מששת ימי בראשית ע"י זיווג שלמעלה אבל אז ישבות כידוע וזהו אשר ברא אלקים ר"ל אשר ברא בששת ימי בראשית ולעשות אח"כ כמו נעשה אדם לתקנם ולהוציא חדשים ואז כי בו שבת מכל מלאכתו כו':