פרשנות מצטטת על בראשית לב:כג

וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ב:ב') מַלְאֲכֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ. "מַחֲנָיִם", שְׁתֵּי מַחֲנוֹת, שֶׁל חוּצָה לָאָרֶץ בָּאוּ עִמּוֹ עַד כָּאן וְשֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ. וַאֲנִי תָּמֵהַּ בָּזֶה, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ יַעֲקֹב לָאָרֶץ וְרָחוֹק הָיָה מִשָּׁם, וְשָׁלַח מַלְאָכִים אֶל עֵשָׂו מֵרָחוֹק, וְשָׁם (בראשית ל"ב:כ"ג) נֶאֱמַר "וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק", שֶׁהוּא "יַבֹּק הַנַּחַל גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן" (דברים ג טז), שֶׁהוּא דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ לַעֲבֹר גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְאַחֲרֵי כָּךְ אֶרֶץ אֱדוֹם, וּתְחִלַּת בִּיאָתוֹ בָּאָרֶץ בִּשְׁכֶם הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל"ג:י"ח) "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן". אֲבָל הָיְתָה הַמַּרְאָה הַזֹּאת לְיַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר בָּא בִּגְבוּל אוֹיְבָיו, לְהוֹדִיעוֹ כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵאֲשֶׁר אִתָּם, וְנִקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַחֲנָיִם כִּי כֵן הַדֶּרֶךְ בַּשֵּׁמוֹת, אוֹ מַחֲנָיִם – מַחֲנֵהוּ וּמַחֲנֵה הָעֶלְיוֹנִים, לוֹמַר כִּי מַחֲנֵהוּ בָּאָרֶץ כְּמַחֲנֵה הַמַּלְאָכִים, כֻּלָּם מַחֲנוֹת אֱלֹהִים מְבָרְכִים לוֹ וּמוֹדִים בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לְעוֹלָמִים:

באחד כתיב כו׳. בירושלמי פרק ד' דמסכת תענית איתא נמי להאי מאמר וכתב היפה מראה הא דקתני אחד עשר היא הכוונה על הפסוק דויקם בלילה הוא דפרשת וישלח באחד כתיב בלילה הוא ובשנים היה כתוב בלילה היא. ומשום דכתיב בהאי קרא אחד עשר ילדיו נקט לסימן אחד עשר הוא. ומי שכתב היא מצי למימר היא על הלילה שנזכר כאן לשון נקבה עכ"ל. אבל הפירוש הנראה יותר כמו שכתב בס׳ מכתב מאלי׳. דאיתא באבות די' נתן אחד עשר היא כתיב בתורה ר"ל בכל התורה כתיב הוא בוי"ו אף אי קאי על לשון נקבה אלא דלנקבה קרינן הוא בחיר"ק כאלו כתיב היא ולזכר קרינן הוא במלאפום. אבל בי"א מקומות בתורה כתיב היא ביו"ד והכי איתא נמי במס"ג ובמס"ק פרשת וישב. וזהו פירוש הברייתא באחד היה כתוב אחד עשר הוא ר"ל באותן י"א מקומות הי׳ כתוב הוא בוי"ו ובשנים היה כתוב באותן י"א מקומות היא ביו"ד וקיימו השנים ובטלו האחד וכן נוהגין סופרי זמנינו לכתוב בי"א מקומות הללו היא ביו"ד וזולתה לא מצינו בכל התורה היא ביו"ד. וכל הי"א מקומות מפורשים באבות דר׳ נתן פ' ל"ד ושם פרשתים. וגי' האגודה נמי מסכים לפירוש מכתב מאלי׳. דגרס הכי כתוב באחד הוא ובשנים היא עכ"ל:

בְּאַמַּת אִישׁ תרגום אונקלוס בְּאַמַת מְלַךְ ז״ל הרמב״ן וטעם באמת איש הגדול בבני אדם כמו וחזקת והיית לאיש (מלכים א ב׳:ב׳) ולדעת אונקלוס באמת איש באמת האיש ותרגו׳ מלך וכן את הכבש אחד (במדבר כ״ח ד׳) ויקם בלילה הוא (בראשית ל״ב:כ״ג) וכן רבים כלומר באמת עוג עצמו עכ״ל הרמב״ן. וכן פי׳ רש״י באמת איש באמת עוג לאפוקי מדעת האב״ע שכתב בז״הל באמת איש באמת כל אדם והנה הוא כפל ולא יתכן להיות באמתו כי מה בא הכתוב ללמד ועוד שלא יהיה בצלם אדם כלל עכ״ל. וזה שכתב ״באמת ״איש ״באמת ״האיש כלומר חסר ה״א אבל כאלו כתיב האיש ומדבר על האיש עצמותו והביא ראי׳ שמצינו חסרון הה״א גבי את הכבש אחד והוי כאלו כתיב האחד וכן בלילה הוא הוי כאלו כתיב ההוא ולכן תרגם אונקלוס באמת מלך דהיינו עוג שהוא מלך הבשן. ולא רצו אונקלוס וגם רש״י לפרש כדעת ראב״ע שלא יהיה כפל ולכן בחרו לעשותו עקר ולא תפל: