וּבְנֵ֨י יַעֲקֹ֜ב בָּ֤אוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ כְּשָׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד כִּֽי־נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל לִשְׁכַּב֙ אֶת־בַּֽת־יַעֲקֹ֔ב וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵעָשֶֽׂה׃
שד"ל
כי נבל נבלה ידבר וגו', ולכן באמת איננו ראוי להיות לראש ולשר נבל, תחלת גזרתו מן עלה נבל (כרא"בע), ונבל נגזר מן נפל, אלא שיורה מה שבנפילתו נשחת ותאבד צורתו ותשתנה מראיתו; כך העלה והציץ בנפלם ייבשו ויתמוללו, והחי בנפלו מת ותשחת צורתו נקרא נבלה; ומי שישחית דרכו ואבדה ממנו (דרך משל) צורת האדם, והוא נבזה כנבלה, נקרא נבל וירראו נבלה כל מעשה מגונה, ונבל כל איש מגונה, ולפעמים יקראו נבל למי שאינו נכבד כמו הכמות נבל ימות אבנר (ש''ב ג' ל''ג). ומליצת עשה נבלה ענינה עשה מעשה שהוא מגונה בעצמו; אבל עשה נבלה בחברו או עם חברו אין הטעם שעשה מעשה שהוא בעצמו מגונה, אלא שעשה לחברו דבר שמביא חרפה עליו, כמו כי נבלה עשה בישראל (בראשית ל"ד ז'), לבלתי עשות עמכם נבלה (איוב מ"ב ח') Coccejus ולבו יעשה און, יחרוש ויחשב.
שערי תורת ארץ ישראל
כי עשתה נבלה בישראל נבלה זו כל ישראל כו'. — צ"ל: נבלה זו על כל ישראל באה לזנות בית אביה יבואו ויראו גידולים כו' (וראיתי בספר נתיבות עולם מדה י"ז [דף ס' ב'] בשם ה"ר שאול ק"ב דהגיה "נבלה זו של ישראל סבא" וביאר שמצינו כלשון זה אצל דינה בת יעקב דכתיב בראשית ל"ד ז' "כי נבלה עשה בישראל" וע"ש, ואין זה מחוור).