פרשנות מצטטת על בראשית מה:ג

תאמר להן בל' רכה. עי' מה שכתב הרא"ם. ולי נראה, כיון שמצינו דדבור הוא ל' קשה, כדכתיב (בראשית מב, ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, ש"מ שאמירה הוא ל' רכה. ועוד, מדכתיב (שם מה, ג) ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף וגו', וכתיב נמי (שם פסוק ד') ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא וגו', וכתיב נמי סוף סדר ויחי (שם נ, יט) ויאמר אליהם יוסף אל תיראו וגו', מכל אלה נראה דויאמר ל' רכה הוא:

מבדיקת הופעותיו של שורש זה במקרא עולה שיש לו שתי משמעויות שונות. הראשונה היא עניין של פחד: על אחי יוסף העומדים לפניו נאמר כי "לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו" (בראשית מה, ג), ואילו בשירת הים אומר משה כי "אז נבהלו אלופי אדום / אֵילי [=גיבורי] מואב יאחזמו רעד" (שמות טו, טו) ומן התקבולת ברור כי בה"ל עניינו פחד, רעד ואימה. אך לא זו משמעות הביטוי "נבהל" במשנתנו (ואין יותר בה"ל במשנה כולה), האומרת כי החכם "אינו נבהל להשיב". מתברר כי בספרים המאוחרים של התנ"ך זכה השורש בה"ל למשמעות חדשה: עניין של מהירות וחיפזון. כך, למשל, נאמר במגילת אסתר כי שליחי אחשוורוש יצאו לדרכם "מבוהלים ודחופים" (ח, יד), וכי "סריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן אל המשתה" (ו, יד), היינו עשו זאת במהירות ובחיפזון (וראו גם דברי הימים־ב כו, כ).

וּמַה תּוֹכֵחָה שֶׁל בָּשָׂר־וָדָם כָּךְ, שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כָּל שֶׁכֵּן. קשא דהכתוב לא אמר נִבְהֲלוּ 'מִתּוֹכַחְתּוֹ' אלא נִבְהֲלוּ 'מִפָּנָיו' (בראשית מה, ג)? ונראה לי בס"ד דרמז בתיבת מִפָּנָיו על תוכחתו שהיא הטענה שיש לו לטעון עליהם והיינו לפני אותיות 'יוסף' יש אותיות 'טענה' ולזה אמר ומה תוכחה של בשר־ודם שהיא הטענה שיש לו על חבירו כך נבהלו ממנה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה!