וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹֽא־יָכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו׃
אור המאיר
ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ונראה לפרש בהקדם פסוק מפרשת ויצא ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ופרש"י לאחיו הם בניו שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה ונראה הענין כי כבר נודע שיעקב הוא בחי' קול והקול אומר לאחיו הם בניו דהיינו חמשה מוצאות הפה לקטו אבנים הם אותיות הנקראים אבנים וברצונו של בחי' הקול שהגוזזים יחתכו את הקול פשוט לעשות פרטי אותיות ולהצטרף תיבות בשירות ותשבחות להבורא יתברך ולזה יש לכוון בדברי רש"י שהיו לו אחים נגשים אליו בצרה כלומר בצר ה' מוצאות לחתוך את הקול וללקוט ממנו אותיות והנה אנו רואין לפעמים נתרבה השכל באדם ולא יכול לדבר דיבורים בשלימות להיות נבהל מריבוי השכל הנשפע אל בחי' הדבור כנראה מתינוק חכם ורך בשנים כששואלין אותו איזה דבר הלכה עינינו הרואות אפילו יודע ומבין הדבר חכמה ששואלין אותו עכ"ז אומר שלא כסדר מחמת שהחכמה שופעת בשכלו פתאום אומר את המאוחר קודם והקדומה אומר לבסוף מורה היות רבוי השכל השופע ואין לו כלים מוכנים מלהכיל את החכמה להתפשט על מכונה ולכן מגמגם בלשונו מלהוציא הדבורים על הסדר והנה כמו כן לפעמים בא אור והתלהבות גדול לאדם בתוך תפלתו שאין כח לה' מוצאות הפה המחתכים את הקול להוציא והנראה שזה הנרמז בכאן ויאמר יוסף אל אחיו הם בניו הנגשים אליו לצרף ה' מוצאות העוד אבי בחי' החכמה מקדימת המחשבה חי בריבוי הארה כי יוסף הוא אות השפעת השכל כמבואר לעיל ע"ש. ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ולהבינך עוד את הענין כי נודע מספרים שמדות יוסף הוא ביסוד המשפיע אורות עליונים בהעולמות כי מאתו התגלות מאורות עליונים והוא המשפיע לשכינה ונתגלה עוד יותר על ידי התלבשותם ונתגשמו קצת עד שיהיה צד תפיסה לרעיון לבות בני אדם שבלתי אפשרי לתפוס ולהשיג מאורות עליונים כי אם באמצעות התלבשות השכינה וכמו כן נוהג באדם התחתון יש בחינת קדמת השכל שאין לו הרגשה ואח"כ באים בחינת חמשה מוצאות הבינה אזי ע"י המשכות הבינה מן החכמה נתגלה קצת להיות צד תפיסה בקדימת המחשבה בהתגלות מעט ואפשר לרמוז בדבריהם ז"ל שאמרו נכנס יין יצא סוד ידוע יין כינוי לבינה ע"ד הבן בחכמה שהבינה ממשיך המשכות מהחכמה כמו שהארכתי מענין זה במקומות אחרים והמשכיל על דבר ימצא טוב ואז ע"י המשכות הבינה יש בחינת התגלות מעט לחכמה וזהו נכנס יין הכינוי לבינה להמשיך המשכות מקדמת השכל אז יצא סוד החכמה להתגלות להיות צד תפיסה והזוהר קורא לבינה קלא דלא אשתמע אך קול הנשמע הוא בה' אחרונה והסימן והקול נשמע בית פרעה היינו פרע לשון התגלות ה' מוצאות נשמע הקול והנה אם מחשבתו היא גדולה ביותר איננה יכולה להתלבש ולהצמצם בכלי חמשה מוצאות הפה כנאמר. ולזה רומז הכתוב ולא יכלו אחיו המה הה' מוצאות נקרא אחים כמוזכר לא יכלו לענות אותו את יוסף בחינת התגלות השכל הריביי כי נבהלו מפניו לגודל רוב השפעתו לא יוכל להתלבש בה' מוצאות להוציא דבורים בשלימות על סדר הנכון ואח"כ כתיב וינשק לכל אחיו וגו' ואחרי. כן דברו אחיו אתו ירצה הגם שמתחלה נבהלו מפניו לרוב השפעת השכל הריבוי שלא יכול להצמצם בה' מוצאות שהם בחי' כלים אליו אמנם אח"כ כשמתבונן במעוז שכלו ומסדר בעצמו איך להתנהג עם החכמה השופעת דברו אחיו אתו ממש עם זה השכל בעצמו על סדר הנכון והקול נשמע בית פרע ה' ה' מוצאות לאמר דבורים בשלימות ודו"ק כי נכון: