פרשנות מצטטת על בראשית מה:יד

מאה א' מנחות דף מ"ג: חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה עכ"ל. ברש"י פירוש כך וז"ל קרי בי' מאה ועין לעיל בערך אספרמק.
שם באות הנ"ל ויש אומרים שכל הפסוק הזה עולה למנין מאה אותיות. עכ"ל. תוס' שם בשם ר"ת דהוי שואל מלא בוי"ו ואז הם מאה אותיות דוק ותשכח ע"ש עוד כתבו תוס' דיש מפרשים דמה עולה בא"ת ב"ש מאה וכ"כ הסמ"ג עשין י"ט ובתיקון רבינו יעקב כתוב שואל מלא אמנם בכל ספרי תורה שלפנינו ובכל החומשי' שאל חסר כתיב ודע דמה שמורגל בפי רבים וכן שלמי' עד שג"כ שלחו ידם והדפיסו בנוסח מעמדות לשבת אל תיקרי מה אלא מאה לאו קושטא ענתה בם כי לדעת ר"ת וגם לרש"י ולפי פירוש היש מפרשים שהביאו התוס' הך אל תיקרי מה אלא מאה לא היה ולא נברא ואיננו נזכר בגמרא. ובמה שכתבתי למעלה דבספר תורה של ר"ת היה כתוב שואל מלא בוי"ו אף דבספר תורה שלפנינו הוא חסר אל תתמה על זה ובשביל כך אעתיק מה שכתבתי על הלוח בראש החומש שלי בזה הלשון: יהיו לאחדים דברים אחדים. המבוארים להבא אולי נפקא מיני' טובא. באם נמצא בספר תורה כנוסחא שהיה לפני אחד מהגדולי' אם צריך להוציא אחרת אחרי דכבר קיימא לן דלא כוותי' וכל ספרי תורה נכתבין שלא כאותה נוסחא או נימא דזה הוי כשעת הדחק לחוש לכבודו של אותו הגדול ואין צריכין להוציא אחרת. ועל כן רשמתי למשמרת. כתבו התוס' בשבת דף נ"ה: הש"ס שלנו חולק על ספרים שלנו שכתוב בהם מעבירים וכן מצינו בירושלמי בשמשון והוא שפט את ישראל ארבעים שנה וכו' ובכל הספרים שלנו כתוב עשרים שנה. עוד כתבו התוס' בנדה דף ל"ג. ד"ה והנשא כתיב ויקרא ט"ו פסוק יו"ד חסר וי"ו תימא דבמסורת הוא מלא מיהו מצינו שהמסורת חולק על הש"ס במסכת שבת (דף נ"ה:) גבי בני עלי מעבירם כתוב ובמקראות שלנו כתיב מעבירים מלא עכ"ל. עוד בסנהדרין דף ד': לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ארבע. וכתב רש"י בפרשת שמע ובפרשת כי יביאך כתיב חסר אבל בפרשת והיה אם שמוע כתיב מלא. אמנם תוס' במנחות דף ל"ד: כתבו דבפרשת והיה אם שמוע כתיב חסר ע"ש. אכן לפנינו רק בפרשת שמע חסר. עוד כתבו התוס' בערכין דף ל"ב. ד"ה אשר לוא חומה פירש"י לוא כתיב משמע לו ומשמע לא וכו' ואינו כן בחומשים מדויקים (ויקרא כ"ה פסוק למ"ד) כתיב בוי"ו ולא קרינן באל"ף עכ"ל והנה אנכי הרואה בחומשין ובתקונים מדויקים היטיב כתיב לא באל"ף והקרי בוי"ו וכן איתא במסורה ט"ו בכתוב לא וקרי לו וכן איתא במס' סופרים ואולי נפל טעות בדפוס בתוס' וצריך להיות בתוס' ואינו כן בחומשין מדיוקות כתיב באל"ף ולו קרינן בוי"ו. ברש"י בפרשת תרומה בפסוק כ"ב ואת כל אשר אצוה אותך הרי וי"ו וכה תפתר וכו' וכתבו כל המפרשים דבס"ת של רש"י היה כתוב ואת אמנם בכל ספרי תורות שלפנינו כתוב את כל אשר אצוה בלא וי"ו. בראשית כ"ה פסוק ו' כתב רש"י הפילגשם חסר כתיב שלא היה וכו'. אבל בספר תורה שלפנינו הפילגשים מלא דלמא וכן הוא במסרה. בראשית מ"ה פסוק י"ד נראה להדיא מפי' המזרחי שהיה כתוב בס"ת שלו ובנימן בכה על צוארו בלי יו"ד אחר הדי"ש וכתב עליו המהרש"א בחידושי אגדות במגילה דף ט"ז: בזה הלשון אבל בכל הספרי תורות ובחומשין כתיב צואריו. ויקרא י"ח פסוק כ"ג ואת זכר ראיתי בתיקונים ישנים נדפס בצדו נוסחא אחרינא את זכר. בראשית י"ד פסוק י"ד וירק את חניכיו ז"ל רש"י חנכו כתיב (ס"א קרי) זה אליעזר וכו' הנה כפי הגירסא הראשונה נראה להדיא שבס"ת של רש"י היה כתוב חנכו (ולגם לגירסא השניי' ע"כ שלא היה מנוקד כך) וכן בדברים א' פסוק י"ג כתב רש"י ואשמם בראשיכם. ואשמם חסר יו"ד וכו' אמנם בכל ספרי תורות שלפנינו ואשימם מלא יו"ד. ועל הדרך הזה נלך בסוגיא דסנהדרין דף ק"ג אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מאי דכתיב וישמע אליו ויחתר לו ויעתר לו מבעי' לי' מלמד וכו' הרואה תמה יקרא דבכתוב שלפנינו כתוב ויעתר לו ועל כרחין צריך אני לומר כדעת התוס' הנ"ל דהש"ס שלנו חולק על הספרים שלנו. ועוד בתלמוד ירושלמי הביאו התוס' כתובות דף ז'. במקהלת חסר כתיב. אבל בכל ספרי תהלים וגם בקונקרדאנציוס איתא תהלים סימן ס"ח במקהלות מלא וי"ו. ובברכת הזבח בערכין דף ל"ג. ברש"י ד"ה קציר קצין דנו"ן וכו' כתב בשם התי"ט על התרגום במשלי בפסוק לך אל נמלה עצל וכו' אשר אין לה קצין ומתרגם דלית לה חצדא דגרסת התרגום היה בקרא אשר אין לה קציר ונהי דהרב בעל ברכת הזבח מיישב התרגום דרי"ש ונו"ן מתחלפין כדעת רש"י שם מ"מ בעיקר הסברא דנוכל לומר שינוי נוסחאות מודה להרב תוס' י"ט. ומעתה לא נפלאת ולא רחוקה היא מה שמצינו בשבת דף כ"ח. ובעבודה זרה דף ח'. ובחולין דף ס'. מקרין תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק מקרן כתיב. ביומא דף ע"ה: מחוספס טובא משמע אמר רב נחמן בר יצחק מחספס כתיב. במגילה דף ט"ו: ורוב בניו וכו' אמר רנב"י ורב כתיב. וכן צריך אני לומר בבבא בתרא דף ט'. בודקין למזונות הלא פרוש לרעב לחמך בש"ין כתיב וכו' אמנם לפנינו בכל התקונים פרס כתיב בסמ"ך. ובשבת דף נ"ה אשר ישכבון ומשני ישכבן כתיב. וביבמות דף ס"ה. וכבשוה תרתי משמע אמר ר"נ ב"י וכבשה כתיב. דאפשר לומר דבכל המקומות האלו היה לפני השואל כנוסחא שהביא ור"נ ב"י וסתמא דהש"ס דהנוסחא אמיתית היא כך ולא כנוסחא שהיא לפני השואל. ואמנם עוד יש לומר דהשואל והמתרץ פליגי בה דהמקשן ס"ל יש אם למקרא ולכך שואל כפי המנוקד שלפנינו והמתרץ השיב לו דלא אזלינן בתרי' אלא אחר המסורו' אמנם דחיקא מילתא טובא לומר דאיפלגו במה שכמה וכמה תנאים איפלגו בה כדאיתא בסנהדרין דף ד'. סוגיא ארוכה. ועוד וכי הניקוד יצרף לחשבון בשלמא אי אמרינן שהיה לפני השואל במגילה דף ט"ו: כתיב ורוב בניו שפיר מקשה ורוב בגימטריא מאתן וארביסר הוו וכן אם היה כתוב בספר של השואל ביומא דף ע"ה: מחוספס מלא בוי"ו שפיר מקשה מחוספס טובא הוו ולמה אמר ר' יוחנן דהוא בגימטריא רמ"ח. אבל אי אמרינן דגם לפני המקשן היה הנוסחא כלפנינו מחספס חסר וגם ורב חסר מה עלה על דעתו להקשות הלא עיני כל רואה מחספס חסר שהגימטריא שלו רמ"ח וכן ורב חסר הגימטריא שלו ר"ח וכי בשביל שהוא מנוקד בשורק ובחילם עולה הגימטריא יותר במספר ששה אלא וודאי כדאמרן שהנוסחא בפני המקשן היה כתוב מלא בוי"ו. ודע בכתובות דף ה'. השיב בבלי אחד ור' חייא שמו ויבשת ידיו יצרו [ומשני הש"ס] ידו כתיב אמנם בספרי' שלפנינו ידיו כתיב (תהילים צ״ה:ה׳) מלא יו"ד וצריך אני לומר דהש"ס חולק כמ"ש תוס' שבת דף נ"ה: עוד ביומא דף ל"ח: חסידיו טובא אמר רב נחמן בר יצחק חסידו כתיב ולפנינו חסידו כתיב וקרינן חסידיו. עוד בעבודה זרה דף כ"ד: ויעלהו זכר משמע אמר רנב"י ויעלה כתיב ולפנינו ויעלה כתיב וקרינן ויעלהו ועין מה שאכתוב לקמן בערך עגן. ועל פי דברי תוס' בשבת דף נ"ה: ושארי ראיות שכתבתי יש ליישב פי' רש"י בברכות דף ד'. ובסנהדרין דף ט"ז. בניהו בן יהוידע זה סנהדרין וכו' וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי וכתבו התוס' וקשה לגרסתו דאין זה פסוק לכך גריס ר"ת יהוידע בן בניהו [כי פסוק זה הוא כך בדברי הימים] וא"ת היכי פשיט יהוידע בן בניהו מבניהו בן יהוידע ויש לומר דמסתמא ממלא מקום אבותיו הוה ע"ש בברכות ובסנהדרין. והנה כדי דלא לשווי' לרש"י כטועה בקרא חס ושלום יש לומר דגם רש"י היה יודע דבפסוק שלפנינו כתיב יהוידע בן בניהו. אכן ס"ל לרש"י דנוסחת הש"ס בפסוק זה חולק אספרים שלנו. ועדיפא לי' לרש"י לומר דהש"ס חולק ממה שיגרוס ויהיה מגיהה דצ"ל יהוידע בן בניהו משום דאז קשה פליאה עצומה דהיכי פשיט יהוידע מבניהו ומנ"ל להש"ס דממלא מקום אביו היה וגם אם נימא דהיה לו להש"ס בקבלה דממלא מקום אביו היה יהיה עכ"פ העיקר חסר מן הספר. ולהאי טעמא הניח רש"י הגירסא כמו שמצא לפניו בניהו בן יהוידע ולומר דנוסחת הש"ס כך היא בפסוק כמו שמבואר למעלה כבר שזהו בנמצא דהש"ס חולק:

כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵרָאוֹת. מַה לִּרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, כָּךְ לֵרָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו. פירוש רש"י ז"ל: קשה לאומרו. ונראה לי בס"ד הכונה דשתי חלוקות אלו קאי על האדם עצמו דקרינן ביה יִרְאֶה בחיר"ק תחת היו־ד וקרינן ביה נמי יֵרָאֶה בציר"י תחת היו־ד והכי דרשינן לה: כדרך שבא האדם לראות בעולם הזה בשתי עיניו כי לכך בראו השם יתברך בשתי עינים ולא בראו בעין אחת כך בא ליראות בבית המקדש רוצה לומר להתראות בשתי עיניו, על כן מי שהוא בעין אחת פטור מן הראיה רמז לדבר סָר לִרְאוֹת (שמות ג, ד), סר [260] עולה עין עין [260].
ונראה לכך בית המקדש נקרא כֶּרֶם דכתיב כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה (שיר השירים ח, יא), וכן כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי (שיר השירים א, ו), וכן כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן (ישעיה ה, א), יען כי כֶּרֶם [260] עולה 'עין עין' שצריך לקיים מצות ראיה בבית המקדש בשתי עינים, וידוע דחמשה חסדים הם חמשה הויות שעולים מספר עין [26×5=130] רמוזים בעין שמאל והשפע שיבקש האדם צריך שיהיה כלול מן חמשה חסדים וחמשה גבורות שהם רמוזים בעין עין.
ובזה מובן עוד הטעם שצריך ליראות בבית המקדש בשתי עינים ולא באחת מפני ששתי עינים באחת רמוז חמשה חסדים ובאחת רמוז חמשה גבורות והאדם צריך לעבוד את השם יתברך בין אם מתנהג עמו בחסד בין אם מתנהג עמו בגבורה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ס:) על פסוק חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה (תהלים קא, א), אם לחסד אשירה ואם למשפט אשירה! וכן אמרו במשנה (משנה ברכות ט, ה) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ולכן בבית המקדש שהוא מקום עבודה צריך להתראות בשתי עינים ולא באחת.
ובזה יובן רמז הכתוב לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ (שיר השירים ד, ט), וידוע דאמרו רבותינו ז"ל (מגילה טז:) בית המקדש נקרא צואר וכמו שנאמר וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ (בראשית מה, יד), וזהו שנאמר לִבַּבְתִּנִי בדין אַחַת מֵעֵינַיִךְ האמור בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ כלומר דין עין אחת האמור בראיה של בית המקדש למה אין ראוי ליראות שם בעין אחת אלא צריך שתי עינים ומזה תלמדי מוסר איך חייב אדם לעבוד את ה'.

ויבך על צואריו עוד מלבד הבכי שבכה על צוארי אחיו כדכתיב ויבך עליהם. ד״‎א עוד קאי אויפול וה״‎ק נפל על צואריו, ועוד עשה ענין אחר על צואריו, הוא הבכי.